
מדוע נגלה ה' למשה דווקא בשיח קוצים נמוך ובוער?
"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל". הגילוי הגדול הראשון למשה אינו בהר נישא ולא בארז גבוה, אלא בסנה — שיח קוצים פעוט ודוקרני.
שאלו חכמינו: למה מתוך הסנה? ללמדך שאין מקום פנוי מן השכינה, אפילו סנה. ועוד דרשו: "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" — כשם שהסנה נמוך, כך ירד הקדוש ברוך הוא, כביכול, אל תוך הקוצים של עם ישראל בשעבוד מצרים.
הנס המופלא הוא ש"הַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל". האש בוערת אך אינה מכלה. זהו סמל לעם ישראל בגלות: בוערים בכבשן השעבוד, נרדפים ומעונים — ואינם כלים. כל מי שקם להשמיד את ישראל, ישראל נותרים. הסנה הבוער הוא נבואת הנצח של עם שאינו אכול.
"וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא".
שים לב: משה אומר "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה". רק לאחר שסר לראות — "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת" — קרא אליו אלוהים. אילו לא היה משה עוצר ומתבונן, אולי הייתה הגאולה ממתינה.
כמה גילויים ממתינים לנו, אם רק נעצור ונביט? משה לימדנו את אומנות הסקרנות הקדושה — היכולת לסור מן השגרה, לראות את הבלתי-רגיל בתוך הרגיל. הגאולה לא החלה בנס גדול, אלא בלב פתוח שהבחין באש קטנה. ולפעמים, כל מה שנדרש מאיתנו הוא לסור, להביט, ולחלוץ את נעלינו בפני הקדושה שתמיד הייתה שם.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק