ראש השנה לאילנות — מהותו של ט"ו בשבט וגדרי היום

המשנה במסכת ראש השנה פותחת ומונה ארבעה ראשי שנים, ובהם נאמר כי באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, ובית הלל אומרים בחמישה עשר בו. ונפסקה הלכה כבית הלל, שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן. יום זה אינו מן המועדים הכתובים בתורה, ואין בו איסור מלאכה ולא חיוב סעודה, אלא הוא תאריך הקובע לעניינים הלכתיים מסוימים הנוגעים לפירות האילן.

מדוע נקבע דווקא ט"ו בשבט

טעמו של היום מבואר בדברי חכמים, שעד ט"ו בשבט כבר עברו רוב ימות הגשמים של השנה, והשרף עולה באילנות ומתחילים הפירות לחנוט מכוח גשמי השנה החדשה. נמצא שהפירות שיחנטו מכאן ואילך שייכים לשנה הבאה לעניין מניין שני המעשרות ושאר הדינים. לפיכך נקבע יום זה כקו הגבול בין שנת אילן אחת לחברתה.

ההשלכות ההלכתיות של ראש השנה לאילן

קביעת ראש השנה לאילן נוגעת לכמה תחומים מרכזיים בדיני הארץ:

• לעניין מעשרות — אסור לעשר מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחריו, וכן להפך, משום שהם נחשבים לשתי שנים שונות, ואין מעשרין מן החדש על הישן או מן הישן על החדש.
• לעניין מעשר שני ומעשר עני — יש שנים שבהן נוהג מעשר שני ויש שבהן מעשר עני (בשנה השלישית והשישית של מחזור השמיטה), והגבול ביניהם באילן נקבע לפי חנטת הפרי ביחס לט"ו בשבט.
• לעניין נטע רבעי — שנות האילן הנמנות לערלה ולרבעי מתחילות מזמן הנטיעה, אך יש לכך זיקה אף לראש השנה לאילן בדיני מניין השנים.

חנטה ולא לקיטה

בפירות האילן הקובע למניין השנים הוא זמן החנטה, כלומר תחילת גידול הפרי, ולא זמן הלקיטה. בזה נבדל האילן מן הירק, שבירק הולכים אחר הלקיטה וראש השנה שלו הוא בתשרי. הגדרת החנטה לעניין זה נתבארה בדברי הפוסקים, ויש בה פרטים רבים, ובמקום הצורך למעשה יש לברר היטב את הדין לפי סוג הפרי.

האם ט"ו בשבט הוא יום של דין

אף שנקרא ראש השנה לאילן, אין הכוונה שביום זה נידונים האילנות לחיים ולמיתה כדרך שנידון העולם בראש השנה של תשרי. עיקרו תאריך הלכתי לקביעת שנת הפירות. עם זאת מצינו בדברי כמה מן הפוסקים והמקובלים שנהגו לראות ביום זה זמן ראוי להתעוררות ולתפילה על האילנות, ובפרט להתפלל על אתרוג מהודר וכשר למצוות החג הבא. מנהג זה הוא בגדר רשות והנהגה טובה, ואינו חיוב.

מנהגי היום בקצרה

נהגו ישראל לאכול בט"ו בשבט מפירות האילן, ובפרט מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, להראות חיבה ליום ולפירות הארץ. כן נהגו רבים שלא לומר תחנון ביום זה, וכן אין אומרים צידוק הדין בו, לפי שהוא יום של שמחה לאילנות. אין אומרים בו הלל, ואין בו תוספת תפילה מן הדין. הסעודה והפירות הם מנהג נאה אך לא חובה גמורה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו ובית מדרשו.

בין מצוות התלויות בארץ לבין מנהג היום

חשוב להבחין בין שני פנים של היום. מצד הדין, ט"ו בשבט הוא תאריך טכני הקובע לעניין המצוות התלויות בארץ, ובזה הוא נוגע בעיקר ליושבי ארץ ישראל ולעוסקים בפירותיה. מצד המנהג, התפשט בכל תפוצות ישראל לציין את היום באכילת פירות ובהודאה על טוב הארץ, ובזה משתתפים כל ישראל. שני הפנים יחד מעניקים ליום את מקומו המיוחד בלוח השנה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.