קדושים — ואהבת לרעך כמוך

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, ב). הרמב"ן מבאר שאין זו מצווה מסוימת אלא הנחיה כללית: גם במותר לך, נהג בקדושה ובמידה. אדם יכול להיות "נבל ברשות התורה" — לקיים את האסור והמותר ועדיין לחיות בגסות. הקדושה היא הזיכוך שמעבר לאות הדין.

הכלל הגדול

בלב הפרשה עומד הפסוק שעליו אמר רבי עקיבא "זה כלל גדול בתורה": "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). הלל הזקן ניסח זאת בשלילה לגוי שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "דעלך סני לחברך לא תעביד" — מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. כל התורה כולה פירוש לעיקרון אחד זה.

לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט, טז-יח)

קדושה שבמעשים קטנים

הפרשה גדושה מצוות שבין אדם לחברו: השארת לקט ופאה לעני, אי הלנת שכר שכיר, "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". הקדושה אינה בהתבודדות במדבר אלא ביחס הישר והרחום אל הבריות סביב. מי שמתעלם מן העני והחלש, אין קדושתו קדושה.

וחותמת הפרשה: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". כבוד הזולת, ובמיוחד כבוד הזקן והחלש, הוא סימן לחברה קדושה. הקדושה נמדדת לא בגובה ההתלהבות אלא בעומק הכבוד שאדם רוחש לכל אדם.