
בתחילת ספר ויקרא מסתתרת אות אחת קטנה במיוחד. חז"ל גילו בה את סוד ענוותנותו של משה רבנו.
ספר ויקרא נפתח במילה "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" (ויקרא א, א). על פי המסורת, האות אל"ף שבסוף המילה "ויקרא" נכתבת בספר התורה קטנה משאר האותיות. מדוע?
מבארים חז"ל ובעלי המסורה: משה רבנו, מתוך ענוותנותו, ביקש לכתוב "וַיִּקָר" (בלא אל"ף) — לשון מקרה, כאילו ה' נקרה אליו במקרה, כדרך שנאמר אצל בלעם "וַיִּקָר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם". הקדוש ברוך הוא ציווה לכתוב "ויקרא" בלשון חיבה וקריאה. משה, בענוותנותו, כתב את האל"ף — אך קטנה.
הספר עוסק בקרבנות, ושמו "תורת כהנים". המילה "קָרְבָּן" היא מלשון "קרבה" — הקרבן נועד לקרב את האדם לבוראו, לא חלילה "לשחד" כביכול. עיקר הקרבן הוא הלב: "זֶבַח אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תהלים נא).
הלקח: גדלות אמיתית מתבטאת בקטנות — בענווה. משה, גדול הנביאים, הקטין את עצמו, ומכאן גדולתו. וכל "קרבן" שאנו מביאים — תפילה, מעשה טוב, ויתור — מקרב אותנו אל ה'.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק