ספירת העומר: מהות המצווה, ימיה ושיטות הספירה

מקור המצווה בתורה

מצוות ספירת העומר נלמדת מן הפסוקים בפרשת אמור: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה". התורה מצווה לספור ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות שלמים, מן היום שבו הקריבו את קרבן העומר בבית המקדש ועד חג השבועות. חכמינו דרשו ש"ממחרת השבת" אין כוונתו לשבת בראשית אלא ליום שלאחר היום הראשון של חג הפסח, ולפיכך מתחילים לספור בליל ט"ז בניסן.

הספירה בזמן הזה — דאורייתא או דרבנן

נחלקו הראשונים אם מצוות הספירה בזמן הזה, לאחר חורבן הבית, היא מן התורה או מדברי חכמים. דעת רוב הפוסקים שמכיוון שהספירה תלויה בהקרבת קרבן העומר, וכיום אין לנו מקדש ואין קרבן, אין הספירה אלא מדרבנן, זכר למקדש. יש מן הראשונים הסוברים שהספירה היא מצווה בפני עצמה שאינה תלויה בהכרח בקרבן, ולשיטתם יש מקום לומר שהיא מן התורה גם בזמן הזה. למעשה, מפני הספק נוהגים להחמיר בכמה דינים, כפי שיתבאר.

זמן הספירה ואופן הברכה

הזמן הראוי לספירה הוא בתחילת הלילה, לאחר צאת הכוכבים, שכן הימים נמנים מן הלילה. קודם הספירה מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר", ולאחר מכן מונים את היום ואת השבועות. למשל בליל היום השמיני אומרים: "היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד לעומר". ראוי לדעת את מספר היום קודם הברכה, ולכן אם אדם נשאל בין השמשות כמה ימים סופרים היום, יענה בלשון של אתמול או יאמר את המספר ללא כוונת ספירה, כדי שלא יפסיד את הברכה.

שכח לספור — דין ההמשך בברכה

מי ששכח לספור באחד הלילות ונזכר ביום שלמחרת, סופר ביום ההוא בלא ברכה וממשיך בלילות הבאים בברכה. אך מי שדילג על יום שלם ולא ספר כלל לא בלילה ולא ביום, נחלקו אם רשאי להמשיך ולברך. מאחר שיש סוברים שכל הספירה היא מצווה אחת ארוכה הדורשת רצף, ויש סוברים שכל יום מצווה בפני עצמה, נהגו למעשה שימשיך לספור בשאר הלילות אך בלא ברכה, וישמע את הברכה מאדם אחר אם רוצה לצאת בה. מטעם זה נוהגים להיזהר מאוד שלא לדלג, ובמיוחד מקפידים שלא להפסיד את הלילה הראשון.

הספירה כהכנה למתן תורה

מלבד הצד ההלכתי, הספירה נושאת משמעות פנימית עמוקה. בעלי המוסר והמחשבה ביארו שהימים שבין יציאת מצרים למתן תורה הם ימי הכנה והזדככות. ישראל יצאו ממצרים בעוד נפשם שקועה בטומאת הגלות, ובמשך ארבעים ותשעה יום עלו מדרגה לדרגה עד שהיו ראויים לקבל את התורה. לפיכך נהגו רבים לעסוק בימים אלו בתיקון המידות, ויש המסדרים את ימי הספירה כנגד שילובים שונים של מידות הנפש, יום אחר יום, כדי לזכך את עצמם בהדרגה לקראת חג השבועות.

הנהגות ומנהגים

נהגו לעמוד בשעת הספירה, ולספור מתוך התבוננות במשמעות היום. רבים מצרפים לאחר הספירה תפילה לבניין המקדש ולהשבת עבודת הקרבנות. ימי הספירה הם גם ימי מתינות וזהירות, וכפי שיתבאר במקום אחר נוהגים בהם מנהגי אבלות מסוימים בשל הצרות שאירעו לאומה בתקופה זו. ראוי לכל אדם לראות בספירה לא רק מניין מכני של ימים אלא דרך של צמיחה רוחנית מתמשכת, שבה כל יום הוא הזדמנות להוסיף אור ולהתקרב אל הקדושה שאליה אנו צועדים מדי שנה מחדש.