סימני הסעודה בליל ראש השנה: מנהגיהם, סדרם ונוסחי ה"יהי רצון"

נהגו ישראל לאכול בליל ראש השנה מאכלים מסוימים לסימן טוב לשנה הבאה. מקור המנהג בדברי חז"ל שאמרו ש"סימנא מילתא היא" — שיש משמעות בסימנים, והם מעוררים את הלב לבקש רחמים ולקבל על עצמו תיקון המעשים. אין באכילה זו משום ניחוש האסור, אלא היא דרך לעורר תפילה ובקשה לפני בורא עולם.

מקור המנהג וטעמו

הגמרא מזכירה שראוי לאדם להתבונן בראש השנה במאכלים שדרכם לצמוח ולהתרבות או שיש בשמם רמז טוב. הראשונים והשולחן ערוך הביאו מנהג זה, והרמ"א הוסיף עליו פרטים נוספים. עיקר העניין הוא שהסימן יעורר את האדם לבקשה — לכן מלווים כל מאכל בנוסח "יהי רצון" המתאים.

• הסימן נועד לעורר תפילה, לא להחליפה.
• אין בכך ניחוש, אלא הזכרת זכות וברכה.
• נהגו לאכול את הסימנים בתחילת הסעודה.

הסימנים המקובלים ונוסחיהם

בין הסימנים הנפוצים: תפוח בדבש — שתתחדש שנה טובה ומתוקה; רימון — שירבו זכויותינו כרימון; ראש כבש או דג — שנהיה לראש ולא לזנב; תמרים — שיתמו אויבינו ושונאינו; וכן ירקות שונים שיש בשמם רמז. בכל מאכל אומרים "יהי רצון" קצר המבטא את הבקשה הנרמזת בו.

• תפוח בדבש — שנה טובה ומתוקה.
• רימון — ריבוי זכויות.
• ראש (כבש או דג) — להיות לראש.
• תמרים, רוביא, כרתי, סלקא ועוד — לפי מנהג העדות.

סדר אכילת הסימנים

מברכים תחילה ברכת "המוציא" על הפת, ולאחר מכן אוכלים את הסימנים. נהגו רבים לאכול תחילה את התפוח בדבש, ויש שמקדימים מאכל שברכתו "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה" ומברכים עליו, ובכך פוטרים את שאר הסימנים מאותו המין. בעניין סדר הברכות והקדימות יש פרטים, וטוב לברר את המנהג מראש כדי שלא להיכנס לספקות.

הבדלי מנהגים בין העדות

מנהגי הסימנים נתרבו אצל בני עדות המזרח, ובמיוחד אצל יוצאי ספרד ותימן, שעורכים "סדר" שלם של סימנים עם נוסחי "יהי רצון" מפורטים, ויש להם נוסח קבוע בסידורים. אצל אשכנזים נהגו בעיקר בתפוח בדבש ובכמה סימנים נוספים, ולא כל הקהילות נוהגות בכולם. כל עדה תנהג כמסורת אבותיה.

• בני ספרד ועדות המזרח — "סדר סימנים" מורחב.
• אשכנזים — בעיקר תפוח בדבש וכמה סימנים.
• בכל מקרה — לנהוג כמנהג המשפחה והקהילה.

זהירות מדברים חמוצים ומרים

יש שנהגו שלא לאכול בראש השנה מאכלים חמוצים או מרים מאוד, כסימן לשנה מתוקה ונעימה, ויש שנמנעו מאגוזים מטעמים שנזכרו באחרונים. מנהגים אלו אינם חובה גמורה אלא הנהגות טובות, וכל אחד ינהג לפי מסורת קהילתו בלי להוסיף חומרות שאינן ממנהגו.

עיקר עניין הסימנים הוא לעורר את הלב לתשובה ולתפילה — שיתבונן האדם בכל מאכל ויכוון את לבו לבקש מאת ה' שנה טובה, מתוקה ומבורכת. הסעודה כולה צריכה להיות בקדושה ובשמחה, מתוך יראת הרוממות של יום הדין. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.