נטע רבעי: קדושת פירות השנה הרביעית

בסמוך לאיסור ערלה באה מצות נטע רבעי, שנאמר בתורה (ויקרא יט): "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'". פירות האילן בשנתו הרביעית אינם אסורים כערלה, אך יש בהם קדושה: בזמן הבית היו מעלים אותם לירושלים ואוכלים אותם שם בטהרה, או פודים אותם ומעלים את דמי הפדיון. דין זה נוהג גם בזמן הזה על ידי פדיון.

מהות הקדושה

פירות נטע רבעי דומים בדינם למעשר שני: יש בהם קדושה, והם ניתנים לאכילה רק לאחר העלאתם לירושלים, או לאחר פדיונם על מטבע. כל זמן שלא נפדו — אסור לאוכלם בקדושתם מחוץ לירושלים. הפדיון מעביר את הקדושה מן הפירות אל המטבע, וממילא הפירות מותרים באכילה רגילה.

• נטע רבעי קדוש, ואינו אסור בהנאה כערלה.
• בזמן הזה אין מעלים לירושלים אלא פודים.
• לאחר הפדיון הפירות חולין גמורים ומותרים בכל.

מנין השנה הרביעית

השנה הרביעית מתחילה בא' בתשרי שלאחר שלוש שנות הערלה, אך כשם שבערלה הקובע הוא ט"ו בשבט, כך גם כאן: פרי שחנט בשנה הרביעית בין א' בתשרי לט"ו בשבט — עדיין דינו כערלה, ורק מ-ט"ו בשבט ואילך דינו נטע רבעי. פרי שחנט לאחר ט"ו בשבט של השנה החמישית — כבר חולין גמור ואינו טעון פדיון.

אופן הפדיון בזמן הזה

פדיון נטע רבעי נעשה על ידי שמעבירים את קדושת הפירות אל פרוטה אחת (או יותר, כשווי הפירות), ולאחר מכן הפירות מותרים. נהגו לפדות על מטבע ששווה לפחות פרוטה, ולומר נוסח שבו מצהירים שקדושת הפירות תעבור על המטבע. לאחר הפדיון יש לבער את המטבע, היינו לאבדו או להוציאו מכלל שימוש, שלא יבואו לידי תקלה.

• פודים על מטבע ששוויו לפחות פרוטה.
• אומרים נוסח פדיון המעביר את הקדושה אל המטבע.
• את המטבע מבערים לאחר מכן (למשל מטילים לים או לאיבוד).

ברכה ודקדוקים

יש מן הפוסקים שכתבו לברך על פדיון נטע רבעי, ויש שנמנעו מספק, ובפרט בחוץ לארץ. לכן הנוהג בפועל משתנה בין העדות והקהילות, ויש לברר לפי המנהג. כמו כן בחוץ לארץ, שבו אף ערלה הוקלה בספקה, יש דיון רחב לגבי חיוב פדיון נטע רבעי ואופנו, וההכרעה בו אינה אחידה.

חשוב להדגיש: מי שיש לו עץ פרי בחצרו ואינו פודה את פירות השנה הרביעית כראוי — עלול לאכול פירות קדושים שלא נפדו, וזו תקלה ממשית. לכן בעלי גינות עם עצי פרי צריכים ללמוד את הדין ולקיים פדיון כהלכה, ובכלל זה לברר את שנות העץ.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.