נדרי שגגות, אונסין וזירוזין — נדרים שאינם חלים

אף שהדגשנו את כוחו של הדיבור בנדרים, אין הדבר אומר שכל לשון נדר היוצאת מן הפה יוצרת חיוב גמור. המשנה במסכת נדרים מלמדת על ארבעה סוגי נדרים שחכמים התירו, כלומר שאינם חלים מעיקרם או שניתן להתייחס אליהם כבטלים. הבנת סוגים אלו חשובה כדי שלא להחמיר במקום שאין בו נדר, וכן כדי להבין את גדרי הנדר הממשי.

ארבעת הסוגים

המשנה מנתה ארבעה: נדרי זירוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות, ונדרי אונסין. בכל אלו אין כוונת נדר אמיתית, ולכן אין הם חלים כנדר גמור.

נדרי זירוזין

נדרי זירוזין הם נדרים שאדם נודר רק כדי לזרז את חברו, בלא כוונה אמיתית לאסור. למשל, מוכר וקונה המתמקחים על מחיר, וכל אחד נשבע שלא יוסיף או לא יפחית מסכום מסוים, בעוד שניהם יודעים שאין זו כוונתם הסופית אלא דרך משא ומתן. מכיוון שאין כאן גמירת דעת לנדור, אין הנדר חל. עם זאת, הגדר מדויק, ולא כל אמירה בעת משא ומתן נכנסת בכלל זה.

נדרי הבאי

נדרי הבאי הם נדרים על דברים מוגזמים שאין הדעת סובלתם, ודרך בני אדם לדבר כך בהפלגה. למשל, האומר "קונם אם לא ראיתי בדרך כעולי מצרים", שזו לשון הפלגה ולא כוונה ממשית. מכיוון שהשומע מבין שאין זו אלא הגזמה בדרך דיבור, אין הנדר חל.

נדרי שגגות

נדרי שגגות הם נדרים שיצאו בטעות, או שהתבררה טעות ביסודם:

• אדם שנדר ושכח שנדר, ועבר על נדרו בלא יודעין.
• אדם שנדר על דעת מצב מסוים, והתברר שהמצב היה שונה, כגון שנדר שלא ייהנה מפלוני מפני שחשב שעשה לו רעה, והתברר שלא עשה.
• אדם שטעה בלשונו ואמר דבר שלא התכוון אליו.

בכל אלו, מכיוון שלא הייתה גמירת דעת אמיתית על המציאות הנכונה, הנדר אינו חל כראוי.

נדרי אונסין

נדרי אונסין הם נדרים שאדם נדר לקיים דבר, ואחר כך נאנס ולא יכול לקיים מחמת מניעה שאינה בידו. למשל, נדר לבוא למקום ביום מסוים, ונחלה או נמנע מחמת אונס שלא היה תלוי בו. מכיוון שהמניעה הייתה באונס, אינו נחשב כמפר את נדרו במזיד.

זהירות בהבנת הדינים

חשוב מאוד להדגיש שדינים אלו עדינים ודקים, ואסור לאדם לסמוך עליהם מעצמו כדי לפטור את עצמו מנדר. הגבולות בין נדר שאינו חל לבין נדר גמור הם דקים, ולעתים אדם סבור שנדרו בכלל זירוזין או שגגות, ובאמת אינו כן. לכן:

• אין להקל בנדר על סמך הבנה עצמית שהוא בכלל אחד מארבעת הסוגים.
• בכל ספק אם הנדר חל, יש לברר אצל חכם.
• גם נדר שנראה שאינו חל, לעתים ראוי לעשות עליו התרה לחומרא.

ארבעת סוגי הנדרים שאינם חלים מלמדים שההלכה אינה רוצה לכבול את האדם בדברים שלא התכוון אליהם באמת. עיקר הנדר הוא גמירת הדעת, וכל מקום שאין בו גמירת דעת אמיתית, אין הנדר חל. עם זאת, מורכבות הדינים מחייבת בירור פרטני בכל מקרה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.