מתי בדיוק נשמטים החובות — סוף השנה השביעית

אחת הנקודות החשובות בהלכות שמיטת כספים היא העיתוי המדויק שבו נשמטים החובות. רבים סבורים בטעות שהחובות נשמטים מיד בתחילת השנה השביעית, אך אין הדבר כן. ההלכה ברורה שהשמיטה חלה רק בסוף השנה השביעית.

השמיטה חלה בשקיעת היום האחרון

חכמים למדו מלשון הכתוב "מקץ שבע שנים" שביטול החובות חל בסוף השנה — עם סיומה של השנה השביעית, בשקיעת החמה של ערב ראש השנה של השנה השמינית. עד אותו רגע נחשב החוב כחוב גמור לכל דבר.

המשמעות המעשית של העיתוי

• במשך כל השנה השביעית רשאי המלווה לגבות את חובו כרגיל.
• אם הלווה פרע את החוב במהלך השנה — הפירעון תקף לחלוטין.
• רק לאחר השקיעה של תום השנה פוקעת זכות התביעה.
• לכן את הפרוזבול נהוג לכתוב בסוף השנה השביעית, סמוך לזמן ביטול החובות.

הלוואות שנעשו במהלך השנה השביעית

גם הלוואה שניתנה באמצע השנה השביעית נשמטת בסופה, שכן מה שקובע הוא סיום השנה ולא מועד מתן ההלוואה. אדם שהלווה לחברו בחורף של השנה השביעית, חובו עלול להישמט בסוף אותה שנה, אלא אם נעשה פרוזבול.

חוב שזמן פירעונו לאחר השמיטה

נחלקו בדבר הלוואה שקבעו לה זמן פירעון מאוחר. יש המבחינים בין הלוואה שזמנה הגיע לבין הלוואה שזמן פירעונה עוד לא הגיע. מאחר שיש בכך פרטים מורכבים, אין לסמוך על הבנה כללית, אלא לברר כל מקרה לגופו.

הקדמת כתיבת הפרוזבול

מאחר שעיקר הסכנה לביטול החובות היא בסוף השנה, נוהגים לכתוב את הפרוזבול בערב ראש השנה של השנה השמינית, או בסמוך לו. יש המקדימים לכתוב כדי שלא לשכוח. הזמן המדויק והנוסח ראויים להתברר אצל מורה הוראה.

חשוב להדגיש: גם מי ששכח לכתוב פרוזבול בזמן, אין משמעות הדבר שאיבד את כספו בהכרח — ישנם פתרונות וצדדים שונים, וצריך לשאול רב כיצד לנהוג.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.