מצוות שילוח הקן: שילוח האם ולקיחת הבנים

מצוות שילוח הקן נאמרה בפרשת כי תצא: "כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך... והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים". מצווה זו כוללת אזהרת לא תעשה — שלא ליטול את האם על הבנים, ומצוות עשה — לשלח את האם. עיקרי הדין מבוארים ברמב"ם בהלכות שחיטה ובטור ובשולחן ערוך יורה דעה.

מתי חלה המצווה

המצווה חלה כאשר אדם מוצא קן של עוף טהור שאינו שלו, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, ורצונו ליטול את הבנים. אז עליו לשלח תחילה את האם ורק אחר כך ליטול את הבנים. אם נטל את האם תחילה — עבר על הלאו, וחייב לשלחה כדי לקיים העשה.

• חלה בעוף טהור בלבד.
• חלה כשהקן אינו ברשותו של אדם (אינו מזומן).
• חלה כשהאם רובצת על הביצים או האפרוחים.

עוף טהור ועוף טמא

המצווה נוהגת בעוף טהור, שכן הכתוב מדבר בעוף שעשוי לבוא לאכילה. בעוף טמא יש דיון, אך עיקר המצווה והנהגתה בעוף טהור. כמו כן המצווה היא בעוף הנקבה הרובצת — "האם" — ולא בזכר, ולכן אם המצוי על הקן הוא הזכר, אין מצוות שילוח.

אינו מצוי או מזומן

תנאי חשוב הוא שהקן יהיה "מזדמן" ולא מוכן ומזומן ברשות האדם. עוף הגדל בבית האדם, כתרנגולת בלול שהיא שלו, אינו בכלל מצוות שילוח הקן, מפני שאינו "קן ציפור לפניך בדרך" אלא רכושו המזומן. לכן המצווה עיקרה בעוף הפקר או של אחרים המצוי בטבע.

שכר המצווה

התורה ייחדה למצווה זו שכר מפורש — "למען ייטב לך והארכת ימים". חכמים עמדו על כך שזו מצווה קלה לכאורה ושכרה גדול, ללמדנו שאין אדם יודע מתן שכרן של מצוות, ושלא יזלזל אדם במצווה קלה. עם זאת, יש שהזהירו שלא לעשותה כדי "לזכות בשכר" בלבד באופן שאינו לפי דרך התורה.

סיכום מעשי

לסיכום: המוצא קן עוף טהור שאינו שלו, והאם רובצת על הבנים, ורוצה בבנים — ישלח את האם תחילה ואז ייקח. פרטי אופן השילוח, כמה צריך להרחיקה, והדינים כשהאם פורחת מאליה — יבוארו במאמרים הבאים. יש ללמוד היטב לפני קיום המצווה כדי שלא ייכשל.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.