מצוות כתיבת ספר תורה — המצווה האחרונה שבתורה

המצווה האחרונה מבין תרי״ג המצוות שבתורה היא מצוות כתיבת ספר תורה — ׳ועתה כתבו לכם את השירה הזאת׳. חובה על כל אדם מישראל לכתוב לעצמו ספר תורה, ובכך הוא שותף בנתינת התורה מחדש בכל דור ודור. במאמר זה נעסוק במצווה, בהלכותיה, בקדושתה ובמעלתה.

מקור המצווה

נאמר בתורה — ׳ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם׳. אמרו חכמים שאף שנאמר הפסוק על שירת האזינו, הכוונה לכתיבת כל התורה כולה, שאין כותבים תורה פרשיות פרשיות. הרמב״ם מונה מצווה זו כמצווה האחרונה שבתורה, וכתב שמצווה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה — מצווה לכתוב משלו.

מעלת המצווה

אמרו חכמים שהכותב ספר תורה כאילו קיבלו מהר סיני. יש בזה עומק גדול: התורה אינה ירושה סבילה שמקבלים בלא מעש, אלא כל אדם מחדש את קבלתה בכך שהוא כותב אותה לעצמו. הרמב״ם כתב שהכותב ספר תורה בידו כאילו קיבלו מהר סיני, ומי שאינו יודע לכתוב, אחרים כותבים לו והוא מצווה עליהם. הכתיבה היא מעשה של חידוש הברית עם התורה בכל דור.

קדושת ספר התורה

ספר תורה נכתב בקדושה יתרה על ידי סופר סת״ם ירא שמים. הוא נכתב על קלף מעובד, בדיו מיוחד, בכתב אשורי מדוקדק. כל אות ואות צריכה להיכתב כהלכה, ואם חסרה אות אחת או יתרה אות אחת, או נגעה אות בחברתה — הספר פסול. משום קדושתו הרבה, ספר תורה מטופל בכבוד עצום: עומדים מפניו, מנשקים אותו, ואין נוהגים בו מנהג ביזיון, וספר שנפסל טעון גניזה בכבוד.

כל הכותב ספר תורה כאילו קיבלה מהר סיני.

כתב אשורי וקדושת האותיות

ספר תורה נכתב בכתב מיוחד הקרוי ׳כתב אשורי׳, שבו כל אות מדויקת בצורתה ובתגיה. אמרו חכמים שכשעלה משה למרום, מצא את הקדוש ברוך הוא כביכול קושר כתרים לאותיות, ולכל תג ותג יש משמעות וסוד. הסופר טובל קודם הכתיבה, מכוון לשם קדושת ספר תורה, ובכתיבת שמות ה׳ מכוון כוונה מיוחדת ואינו מפסיק אף אם יקראנו מלך. מלאכת הכתיבה דורשת מיומנות רבה, יראת שמים וריכוז מוחלט.

קיום המצווה בימינו

כתיבת ספר תורה שלם היא משימה יקרה ומורכבת, הדורשת חודשי עבודה של סופר מומחה. משום כך נאמרו כמה דרכים לקיים את המצווה:

• שכירת סופר — מי שאינו יודע לכתוב יכול לשכור סופר שיכתוב עבורו, ונחשב כאילו כתב בעצמו.
• כתיבת אות — נהגו רבים להשתתף בכתיבת ספר תורה על ידי קניית אות, ויש בזה חלק במצווה.
• קניית ספרי קודש — יש שכתבו שבזמננו, שלומדים מספרים מודפסים, אפשר לקיים חלק מן המצווה גם בקניית ספרי קודש שלומדים בהם.

מעלת המחזיק בתורה

לא כל אדם יכול לכתוב ספר תורה בעצמו או לשכור סופר לספר שלם, מפני היוקר הרב. אך חכמים לימדו שגם המחזיק ביד לומדי תורה ותומך בהם נוטל חלק במצוותם. יששכר וזבולון היו לסמל — זבולון עסק במסחר ופרנס את יששכר שישב ולמד, ושכר שניהם שווה. כך גם התומך בכתיבת ספרי תורה, בהחזקת מוסדות תורה ובסיוע ללומדים, שותף במצווה הגדולה ונוטל חלק בשכרה.

שמחת הכנסת ספר תורה

סיום כתיבת ספר תורה והכנסתו לבית הכנסת הם אירוע של שמחה גדולה. נוהגים לכתוב את האותיות האחרונות בחגיגיות, לרקוד עם הספר תחת חופה, ולהוליכו בשירה ובריקודים אל בית הכנסת. שמחה זו מבטאת את אהבת התורה ואת השמחה בקיום המצווה, והיא מעין חתונה בין ישראל לתורה — קבלה מחודשת ומאירה של דבר ה׳.

למעשה

• מי שיכול, ראוי שישתתף בכתיבת ספר תורה או בקניית אותיות בו.
• יש לנהוג בספר תורה בכבוד ובקדושה, לעמוד מפניו ולנשקו.
• ספר תורה שנפסל טעון גניזה בכבוד, ואין נוהגים בו מנהג ביזיון.
• ראוי לתמוך בכתיבת ספרי תורה ובהחזקתם, שהיא מצווה גדולה.

הגהה ובדיקת הספר

לאחר כתיבת ספר התורה, יש להגיהו בקפידה רבה, שכן טעות אחת פוסלת את הספר עד שתתוקן. נהגו להגיה את הספר כמה פעמים, ואף להעבירו במחשב לבדיקת דיוק, כדי לוודא שאין בו חיסור או ייתור אותיות. ספר תורה שנמצא בו פסול אין קוראים בו עד שיתוקן, ומוציאים ספר אחר תחתיו. אף ספרי תורה ותיקים נבדקים מעת לעת, שמא נמחקו או נסדקו אותיות מחמת הזמן והשימוש. ההקפדה על שלמות כל אות מבטאת את קדושת הספר ואת הדיוק הנדרש בו.

כבוד ספר התורה

ספר תורה מטופל בכבוד עצום בכל עת. עומדים מפניו כשמוציאים אותו, מנשקים אותו, ומוליכים אותו בכבוד. כשהוא נופל, חלילה, נהגו הרואים להתענות. אין יושבים במקום שספר תורה מונח בו אלא אם הוא גבוה, ואין מפנים לו עורף. כל אלו מבטאים שהספר אינו חפץ ככל החפצים, אלא דבר ה׳ ממש, קדוש ונערץ. הכבוד לספר התורה הוא כבוד לתורה ולנותנה, והוא חינוך מתמיד ליראת שמים ולהערכת קדושת התורה.

ספר התורה בבית הכנסת

ספר התורה הוא לב בית הכנסת, ונשמר בארון הקודש בכבוד ובהדר. שלוש פעמים בשבוע — בשני, בחמישי ובשבת — וכן בחגים ובמועדים, מוציאים אותו וקוראים בו בציבור. קריאת התורה בציבור היא מעמד של חידוש קבלת התורה, שבו שומע הציבור את דבר ה׳ מפי הקורא. העולה לתורה מברך עליה, ובכך מקיים חלק ממצוות התורה ומחבר את עצמו אליה. כך ספר התורה, שנכתב בקדושה, ממשיך לחיות ולהאיר בקרב הקהילה מדי שבוע.

מצוות כתיבת ספר תורה חותמת את התורה, ובכך מלמדת שהתורה אינה מסתיימת לעולם — כל דור כותב אותה מחדש. מי שזוכה להשתתף בכתיבת ספר תורה, מחדש את קבלת התורה מהר סיני, ומצרף את שמו לשרשרת מוסרי התורה מדור לדור. אשרי הזוכה לחלק במצווה הגדולה והאחרונה שבתורה.