מערכת הנשימה: הנס השקט של כל שאיפה

יש פעולה אחת שאנו עושים בלי הרף, ביום ובלילה, בערות ובשינה, מבלי לתת עליה את הדעת: הנשימה. אדם נושם אלפי נשימות מדי יום, עשרות אלפי נשימות, ואינו צריך לזכור לעשות זאת. הגוף דואג לכך מעצמו, בחכמה ובדיוק שאיננו מודעים אליהם כלל.

הדרך שעובר האוויר

בכל שאיפה נכנס אוויר דרך האף או הפה, יורד דרך קנה הנשימה, ומתפצל אל שתי הריאות. שם הוא מתחלק שוב ושוב לצינורות הולכים וקטנים, עד שהוא מגיע אל שקיקי אוויר זעירים, רבים מאוד במספרם, העוטפים את עומק הריאה. סביב כל שקיק עוברים כלי דם דקיקים, וכאן מתרחש החילוף המופלא: החמצן שבאוויר עובר אל הדם, ובמקומו עובר אל השקיקים פחמן דו חמצני, פסולת שעל הגוף לפלוט. בנשיפה אנו פולטים אותו החוצה.

החמצן שנקלט בדם נישא אל כל איברי הגוף, אל הלב, אל המוח, אל השרירים. כל תא בגופנו זקוק לחמצן כדי לחיות ולפעול, ובלעדיו אינו יכול להתקיים אפילו זמן קצר. הנשימה היא, אם כן, אספקה מתמדת של החיים עצמם לכל פינה בגוף.

נשימה שמכוונת את עצמה

מי שולט בכל זה? הנשימה מתנהלת מאליה, בלי שנפקד עליה. במוח קיים מרכז המווסת את קצב הנשימה לפי צרכי הגוף. כשאנו רצים והגוף זקוק ליותר חמצן, אנו נושמים מהר ועמוק יותר. כשאנו נחים, הנשימה מתמתנת. כל זאת קורה ללא מחשבה מודעת.

ועם זאת, ניתנה לנו גם שליטה חלקית: אנו יכולים לעצור את נשימתנו לרגע, להאיט אותה במכוון או לנשום עמוק כשנרצה. שילוב נדיר זה, של פעולה אוטומטית מצד אחד ושליטה רצונית מצד אחר, הוא מופלא בפני עצמו. כך אנו יכולים לדבר, לשיר ולשלוט בקולנו, ובאותו זמן איננו צריכים לזכור לנשום כל הזמן.

נשימה ונשמה

הקשר בין נשימה לחיים עתיק כעולם. בלשון הקודש, המילים הקשורות לנשימה ולנשמה קרובות זו לזו, ובכך גלום רעיון עמוק: הנשימה היא ביטוי לחיות שניתנה בנו. התורה מתארת כיצד נופחה באדם נשמת חיים, וחכמינו ראו בנשימה תזכורת מתמדת למתנת החיים.

בעלי המחשבה היהודית לימדו שעל כל נשימה ונשימה ראוי לאדם להלל את בוראו. הדבר נראה תחילה מופרז, שהרי הנשימות רבות כל כך; אך דווקא בכך טמון העומק. כל נשימה היא קבלה מחודשת של חיים, מתנה שאנו מקבלים ברציפות, מבלי שהרווחנו אותה ומבלי שאנו דואגים לה.

כשאדם עוצר לרגע ומתבונן בנשימתו, חש את האוויר הנכנס ויוצא, הוא נוגע באחד הפלאים השקטים ביותר של קיומו. אין צורך במכשירים מורכבים או במאמץ; הכל מתרחש מאליו, בקביעות מופלאה, לאורך כל ימי חייו. ההכרה בכך הופכת את הנשימה ממעשה אוטומטי לרגע של מודעות ושל הודיה. בכל שאיפה אנו מקבלים חיים, ובכל נשיפה אנו משחררים את שעבר. זהו מחזור מתמיד הממשיך כל עוד נשמה באפנו, ומזכיר לנו בעדינות שהחיים שניתנו לנו הם פלא מתחדש ללא הרף.