מיכה המורשתי: מה דורש הבורא מן האדם

מיכה המורשתי, בן עירו של ישעיהו ובן זמנו, מוכר במיוחד בזכות פסוק אחד שהפך לאחד היסודות המנסחים בתמצית את כל עבודת הבורא. בתוך ספר מלא תוכחה ונחמה, מנסח מיכה שאלה ותשובה שמלוות את עם ישראל מאז ועד היום: מה דורש הבורא מן האדם.

שאלת היסוד

הנביא מתאר אדם המבקש לדעת במה יתקרב אל הבורא. הוא מציע הצעות הולכות וגדלות: האם בקרבנות, האם בריבוי גדול של מנחות, ואולי אף במסירות קיצונית מעבר לכל מידה. ההצעות הללו משקפות תפיסה שלפיה ככל שהמחיר גדול יותר, כך גדולה הקרבה. אך התשובה של מיכה מפתיעה בפשטותה.

הנביא משיב: הוגד לך אדם מה טוב ומה הבורא דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך. שלוש דרישות פשוטות לכאורה, ובהן טמונה כל תורת המידות.

שלוש הדרישות

הדרישה הראשונה היא עשיית משפט. כלומר, להתנהג ביושר, לתת לכל אדם את המגיע לו, ולא לעוות את הדין לטובת החזק או מתוך נגיעה אישית. זהו יסוד החברה הצודקת.

הדרישה השנייה היא אהבת חסד. כאן עולה הנביא מדרגה מעבר ליושר היבש. אין די בכך שאדם לא יעשה עוול, עליו גם לאהוב את עשיית הטוב, לבקש את החסד, ולהיטיב עם הזולת מתוך רצון פנימי ולא מתוך כפייה. החכמים עמדו על הדיוק בלשון אהבת חסד, שהעיקר הוא לא רק לעשות חסד אלא לאהוב אותו, שיהיה טבע שני.

הדרישה השלישית היא ההליכה בצניעות עם הבורא. כאן נוגע מיכה בלב היחס שבין האדם לבוראו: לחיות מתוך ענווה, בלא התנשאות, מתוך הכרה שכל מעשינו נעשים לפני הבורא. הצניעות הזו אינה רק במלבוש ובהתנהגות חיצונית, אלא בעיקר בגישה הפנימית של אדם אל עצמו ואל מעשיו.

הפשטות שמכילה הכל

גדולת הניסוח של מיכה היא בכך שהוא לוקח עולם שלם של מצוות ומידות ומזקק אותו לעקרונות יסוד. אין כאן ביטול של פרטי המצוות, אלא הצבעה על השורש שממנו הכל יונק. כאשר חכמינו דנו במצוות הרבות שבתורה, היו שמצאו בפסוק זה של מיכה אחד הכללים הגדולים המקיפים שעליהם נשענת העבודה כולה.

המסר ברור: אדם עלול לטעות ולחשוב שעבודת הבורא נמדדת בגודל המחווה החיצונית. מיכה מלמד שהבורא אינו מבקש ראווה, אלא יושר פנימי, נדיבות לב, וענווה. אלה אינם דורשים עושר או מעמד, אלא נגישים לכל אדם בכל מצב.

תוכחה לצד תקווה

כשאר נביאי תרי-עשר, גם מיכה משלב תוכחה חריפה עם נחמה גדולה. הוא מוכיח את ראשי העם ואת השופטים על עיוות הדין ועל רדיפת הבצע, ובה בעת מבטיח עתיד של שלום ושל שיבה. בין נבואות הנחמה שלו מצויה גם חזון אחרית הימים שבו ילכו עמים רבים אל הר הבורא ללמוד מדרכיו, חזון של שלום עולמי שבמרכזו ההכרה בבורא.

מיכה לדורות

הפסוק על שלוש הדרישות נחקק בלב עם ישראל לדורותיו. הוא מזכיר בכל עת שעיקר עבודת הבורא אינו מורכב או רחוק, אלא נטוע בחיי היומיום: ביושר שאדם נוהג עם זולתו, בחסד שהוא מבקש לעשות, ובענווה שבה הוא מהלך בעולם. מורשת מיכה היא שעבודת הבורא הגדולה ביותר מתחילה במידות הפשוטות והאמיתיות שבין אדם לחברו ובינו לבין קונו.