מי שאינו שותה יין — כיצד מבדיל על משקה אחר

עיקר ההבדלה נתקנה על יין, אך לא תמיד אדם יכול או רוצה לשתות יין. יש החוששים לבריאותם, יש שאינם סובלים את טעם היין, ויש שאין יין מצוי בידם. לכך ביארו חכמים מה יעשה מי שאינו שותה יין, ועל אילו משקים אפשר להבדיל. במאמר זה נסקור עניין זה.

עדיפות היין

לכתחילה ראוי להבדיל על יין דווקא, שכך תיקנו חכמים, ויין הוא ה"חמר מדינה" המובחר. גם מי שאינו אוהב יין, אם יכול לשתות ממנו מעט בלא נזק, ראוי שישתדל בכך כדי לקיים את המצווה כתקנתה. אך כשיש סיבה ממשית, אפשר להבדיל באופנים אחרים.

הבדלה על חמר מדינה

כשאין יין מצוי, או כשאדם אינו יכול לשתות יין, אפשר להבדיל על "חמר מדינה", כלומר על משקה חשוב הנהוג באותו מקום שדרך לכבד בו אנשים. גדרי חמר מדינה נתבארו בפוסקים, ויש בהם דיון רב בדורנו אילו משקים נכללים בכך.

• שכר ומשקים חריפים — נחשבו במקומות רבים לחמר מדינה.
• קפה ותה — דנו בהם הפוסקים, ויש המקילים להבדיל עליהם בשעת הצורך.
• מיץ ענבים — לדעת רבים נחשב כיין ממש, ולכן עדיף על שאר המשקים.

מים אינם נחשבים חמר מדינה, ואין מבדילים עליהם. כן משקים שאינם חשובים אינם בכלל חמר מדינה.

מי שנשבע או נדר שלא לשתות יין

מי שקיבל על עצמו שלא לשתות יין, או שהרופא אסר עליו יין, יבדיל על חמר מדינה הראוי, ויש בכך פרטים לפי טעם ההימנעות. בכל מקרה כזה ראוי לברר את הדין הפרטי, שכן יש חילוק בין מי שאינו יכול כלל לבין מי שיכול ורק נמנע מרצונו.

מי שמבדיל ואינו שותה — האם יתן לאחר

אם המבדיל אינו שותה את היין, יש לדון מי ישתה מן הכוס. נהגו שיתן לאחֵר מבני הבית לשתות את שיעור הכוס, כדי שכוס של ברכה לא תהא בלא שתייה. ויש בכך פרטים: יש אומרים שראוי שהשותה ישמע את הברכות ויתכוון לצאת בהן, ויש שהקלו בכך.

בקטן השותה את הכוס יש דיון נוסף, ולכן ראוי לכתחילה שישתה גדול שהגיע למצוות.

סיכום למעשה

הכלל העולה: לכתחילה יין, ובשעת הצורך חמר מדינה הראוי לאותו מקום. אדם שאינו יכול לשתות יין כלל אינו צריך לבטל את ההבדלה, אלא יבדיל על משקה חשוב או יתן לאחר לשתות.

מאחר שיש בכך מחלוקות בין הפוסקים ושינויי מנהג בין המקומות והמשקים, אין לקבוע מדעת עצמו אילו משקים כשרים להבדלה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.