מחזור המים: מסע הטיפה שאינו פוסק

המים שבעולם אינם נעלמים ואינם מתחדשים - הם נעים במעגל קבוע ומופלא. חום השמש מאדה את מי הימים והאגמים, האדים עולים אל על ומצטננים, מתעבים לעננים, ויורדים שוב אל הארץ כגשם וכשלג. המים נספגים באדמה, ממלאים את הנהרות, ושבים אל הים - וחוזר חלילה.

מערכת חיים ללא תקלות

מחזור זה הוא תנאי לקיום החיים. בלעדיו הייתה היבשה צחיחה והימים מתמלאים מלח עד אין קץ. ההתאדות מותירה את המלח מאחור ומעלה מים מתוקים וזכים, היורדים על ההרים והעמקים ומשקים את היבול. כך מקבל כל אזור את מימיו, והעולם מתקיים.

במקרא

איוב מתאר זאת בדיוק מופלא: "כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ" (איוב לו, כז) - הקב"ה מגביר את נטפי המים ומזקקם למטר מתוך האד. וקהלת אומר: "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת" (קהלת א, ז).

המסר האמוני

בעל 'חובות הלבבות' בשער הבחינה מורה לנו לראות בסדרי הטבע הקבועים את חסד הבורא המתמיד. הגשם אינו דבר מובן מאליו אלא מתנה יומיומית. בתפילה אנו מבקשים "ותן טל ומטר לברכה", כי יודעים אנו שהמים בידי שמים. מחזור המים מלמד אותנו שהטוב חוזר ונשנה בחסד, ושכל טיפה נושאת בתוכה את השגחת הבורא על בריותיו.