מבקר את החולה ושומר על עצמו — זהירות מהדבקה וכבוד החולה

מצוות ביקור חולים גדולה היא, אך התורה ציוותה גם "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". כיצד מאזנים בין החובה לבקר את החולה לבין החובה לשמור על הבריאות? בשאלה זו עסקו הפוסקים, ועיקרי הדברים ברורים.

שמירת הנפש קודמת

הכלל הגדול הוא שאין מצווה דוחה סכנה, אלא במקום שהתורה התירה במפורש. לכן אם יש בביקור החולה חשש ממשי להדבקה במחלה מסוכנת, אין חובה — ואף אסור — לסכן את עצמו. שמירת הגוף היא חובה תורנית, והמסכן את עצמו שלא לצורך עובר על "ונשמרתם".

מחלה מדבקת

בחולה במחלה מדבקת יש להבחין בין סוגי המחלות:

• מחלה מדבקת ומסוכנת — אין לבקר באופן שיש בו חשש הדבקה ממשי, אלא יש לדאוג לצרכי החולה מרחוק או באמצעים בטוחים.
• מחלה שאינה מסוכנת או שאפשר להישמר ממנה — מבקרים תוך נקיטת אמצעי זהירות.

גם כשאי אפשר להיכנס אל החולה, אין המצווה בטלה לגמרי, אלא משתנה צורתה: אפשר לדאוג לצרכיו, לסדר לו טיפול, לדבר עמו מרחוק, ולהתפלל עליו. עיקר המצווה — נשיאה בעולו של החולה — מתקיים גם בדרכים אלו.

קיום המצווה מרחוק

בזמננו אפשר לקיים חלק גדול ממצוות ביקור חולים אף מבלי להיכנס לחדרו של החולה. אפשר לדבר עמו, לעודדו, לברר את צרכיו ולדאוג להם. אף שאין זה כביקור פנים אל פנים, יש בכך קיום חשוב של עיקרי המצווה — הדאגה לגוף ולנפש. כך אדם רחוק או חולה בעצמו יכול לקיים את המצווה מבלי לסכן איש.

כבוד החולה ושמירה על רגשותיו

גם בעת הזהירות, יש להישמר מפגיעה בכבוד החולה ומלגרום לו תחושת ריחוק או דחייה. אם נדרשים אמצעי זהירות, ראוי לעשותם בעדינות ובדרך שלא תבייש את החולה ולא תוסיף לו צער. החולה כבר נושא בעול מחלתו, ואין להוסיף עליו עלבון. הרגישות לכבוד החולה היא חלק בלתי נפרד מן המצווה.

איזון נכון

היהדות אינה מבקשת מן האדם להפקיר את עצמו, ואף לא להתעלם מן הזולת. הדרך הנכונה היא איזון: לעשות את החסד באופן שאינו מסכן, ולמצוא את הדרכים לקיים את עיקר המצווה גם כשהביקור הישיר אינו אפשרי. כך מתקיימות שתי המצוות יחד — "ואהבת לרעך כמוך" ו"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.