כשהלב מתפלל: סוד הכוונה בתפילה

תפילה היא עבודה שבלב

חכמינו לימדונו שהתפילה נקראת "עבודה שבלב". אין כוונת הדברים שדי בכוונת הלב בלא מילים, אלא שהמילים היוצאות מן הפה צריכות להיות כלי שדרכו עולה רגש הלב למרום. אדם יכול לבטא את כל מילות התפילה בשלמות, ובכל זאת תהיה תפילתו רחוקה ממנו אם לא נתן את לבו אל אשר הוא אומר. לעומת זאת, מי שעוצר רגע לפני שהוא פותח את שפתיו, ומתבונן לפני מי הוא עומד, כבר הניח את היסוד לתפילה אמיתית.

הקושי המוכר לכל מתפלל הוא נדידת המחשבה. אנו פותחים בברכת "אבות" ועוד טרם סיימנו אותה כבר נמצאת המחשבה בעניינים אחרים לגמרי. אין זה פגם המעיד על אדם רע, אלא טבע האדם, שמחשבתו נודדת. העבודה אינה למנוע לחלוטין את נדידת המחשבה, דבר שכמעט בלתי אפשרי, אלא לשוב ולהשיב את הלב אל התפילה בכל פעם מחדש, בסבלנות וברוך.

לדעת לפני מי אתה עומד

הצעד הראשון בכוונה הוא ההכרה הפשוטה: עתה אני עומד לפני מלך מלכי המלכים. כאשר אדם עומד לפני אדם חשוב, בשר ודם, הוא מתאמץ לדבר בכבוד, בורר את מילותיו ואינו מסיח דעתו. כמה קל וחומר בעמידה לפני בורא עולם. ההתבוננות הזו, אפילו לרגע אחד לפני התפילה, משנה את כל אופייה. היא מוציאה את האדם מן השגרה ומכניסה אותו אל המעמד.

דרך נוספת לחזק את הכוונה היא להבין את פירוש המילים. רבים מתפללים שנים רבות בלי לדעת את משמעות הברכות. כדאי ללמוד, מעט מעט, את פירוש התפילה, את עניינה של כל ברכה ואת סדר הבקשות. כאשר אדם יודע מה הוא מבקש, התפילה חדלה להיות רצף מילים והופכת לשיחה בעלת תוכן.

הכוונה הבסיסית והכוונה השלמה

חשוב לדעת שיש דרגות בכוונה. הכוונה הבסיסית, שעליה הקפידו רבים מן הפוסקים שהיא לעיכובא לפחות בברכה הראשונה של תפילת העמידה, היא ההכרה שאתה מתפלל ועומד לפני ה'. זוהי דרישת המינימום, וכל אדם מסוגל לה. מעבר לכך ישנה הכוונה השלמה, שבה הלב מתרגש, הדמעות עולות והנפש נדבקת בבוראה. לדרגה זו לא תמיד מגיעים, ואין להתייאש כאשר היא חסרה.

טעות נפוצה היא לחשוב שאם לא הצלחתי לכוון לאורך כל התפילה, הרי שתפילתי לא שווה דבר. אין זה נכון כלל. כל מילה היוצאת מן הפה בקדושה יש לה ערך, וכל רגע של כוונה אמיתית הוא יקר מפז. הקדוש ברוך הוא אינו דורש מן האדם מעבר ליכולתו, והוא מקבל את התפילה לפי המאמץ שהושקע בה.

עצות מעשיות לחיזוק הכוונה

ראשית, מומלץ להתפלל מתוך סידור גם למי שיודע את התפילה בעל פה. הראייה בעיניים מסייעת לרכז את המחשבה ומונעת מן הפה לדבר לבדו. שנית, כדאי להאט מעט את קצב התפילה. רבים ממהרים ובולעים את המילים, ובמהירות זו אובדת הכוונה. אמירה מתונה ושקולה, אפילו אם היא ארוכה מעט יותר, שווה הרבה יותר מתפילה מהירה וריקה.

שלישית, טוב לבחור בכל יום ברכה אחת או קטע אחד ולכוון בו במיוחד. אי אפשר לכוון בכל מילה לאורך תפילה שלמה, אבל אפשר בהחלט לכוון היטב בקטע אחד. עם הזמן יתרחב הקטע, והכוונה תתפשט על פני חלקים גדולים יותר. רביעית, ראוי להגיע לבית הכנסת מעט מוקדם, ולהתיישב לרגע בשקט לפני התפילה, כדי להוציא מן הלב את טרדות היום ולהתכונן למעמד.

התפילה שמעולם לא חוזרת ריקם

יסוד גדול באמונה הוא שאין תפילה שחוזרת ריקם. לעיתים נדמה לאדם שהתפלל ולא נענה, אך אין אנו יודעים את חשבונות שמים. ייתכן שהתפילה התקבלה באופן אחר ממה שביקשנו, ייתכן שפעלה לעת אחרת, וייתכן שעצם העמידה לפני ה' היא היא התשובה הגדולה ביותר. הקרבה אל הבורא, הנוצרת מתוך התפילה, היא מתנה בפני עצמה, גם בלא קשר לבקשה המסוימת.

מי שמרגיל את עצמו לכוון בתפילה, מגלה עם הזמן שהתפילה הופכת לעוגן בחייו. בשעות הקשות יש לו אל מי לפנות, ובשעות הטובות יש לו למי להודות. זוהי מתנה שאין כדוגמתה, וכל מאמץ להשקיע בה הוא השקעה לנצח.