כל מה שעושה ה' לטובה: למצוא את האור בתוך החושך

אמירה עמוקה ומאתגרת

אחד מעקרונות היסוד באמונה היהודית הוא שכל מה שעושה הבורא, עושה לטובה. זוהי אמירה עמוקה ומנחמת, אך גם מאתגרת מאוד. כיצד אפשר לומר שהכול לטובה כשאדם ניצב מול כאב אמיתי, מול אובדן או מול קושי שאין בו לכאורה שום נחמה? ההתמודדות עם השאלה הזו דורשת עדינות, כנות ועומק, ואין בה תשובות קלות.

מה שאיננו רואים

נקודת המוצא להבנת העיקרון הזה היא ההכרה במגבלות תפיסתנו. אנו רואים פיסה קטנה מאוד מן התמונה הכוללת. כמו צופה הרואה רק חלק זעיר מיריעה ענקית, איננו יכולים לשפוט את הכול על פי הקטע המצומצם שלפנינו. דבר שנראה לנו רע ברגע נתון, עשוי להתברר עם הזמן כצעד הכרחי בדרך אל טוב גדול יותר, או כבעל משמעות שאיננו תופסים כעת.

רבים מכירים מחייהם מצבים שבהם דבר שנראה כאסון התגלה לבסוף כברכה. תכנית שנכשלה הובילה לדרך טובה יותר, פרידה כואבת פינתה מקום למפגש משמעותי, מכשול שעצר אותנו הציל אותנו מנזק גדול יותר. ההתבוננות במצבים כאלה מלמדת ענווה, ומחזקת את האמון שגם מה שאיננו מבינים כעת, מתנהל בחכמה.

לא להתכחש לכאב

חשוב מאוד להבהיר שהאמונה ש'הכול לטובה' אינה מצווה להתכחש לכאב או להעמיד פנים שהכול בסדר. הכאב אמיתי, וההכרה בו אינה חוסר אמונה. התורה עצמה מלאה ביטויי צער, בכי ותחינה. גם גדולי האמונה בכו וכאבו וזעקו אל הבורא בעת צרתם. הגישה הבריאה אינה לדכא את הרגש, אלא להחזיק אותו לצד האמונה.

אדם יכול לכאוב ובכל זאת לבטוח. הוא יכול לבכות על אובדנו ובו בזמן להאמין שמי שמנהיג את העולם לא נטש אותו. שני הדברים אינם סותרים. דווקא היכולת להכיל את הכאב ואת האמונה יחדיו היא ביטוי לבגרות רוחנית אמיתית.

הגישה אל הקושי

אם כן, כיצד ראוי לגשת אל הקושי? ראשית, מותר ואף נכון להרגיש את הכאב במלואו. ניסיון לדכא רגשות רק מעמיק את הסבל. שנית, אפשר לפנות אל הבורא בתפילה, לשפוך את הלב, לבקש ולזעוק. התפילה אינה רק בקשה לשינוי המצב, אלא גם דרך להחזיק בקשר עם הבורא דווקא בשעה הקשה.

שלישית, אפשר לחפש את המשמעות. גם כשאיננו מבינים מדוע דבר קרה, אנו יכולים לשאול כיצד לצמוח ממנו, מה הוא בא ללמד אותנו, ואיך נוכל להפוך גם את הקושי לכלי של גדילה. השאלה הזו אינה מחפשת הסבר לעבר, אלא דרך אל העתיד.

הטוב שמעבר להבנה

חכמינו לימדו שיש טוב שאנו רואים וטוב שאיננו רואים. על הטוב הגלוי אנו מודים בשמחה. אך גם על מה שנראה לנו רע, אנו מתבקשים להאמין שיש בו טוב נסתר. אין הכוונה שהרע אינו רע בעינינו, אלא שמעבר לתפיסתנו המוגבלת פועלת השגחה שכל מעשיה לטובה, גם כשטובה זו נסתרת מאיתנו.

אמונה זו אינה מבטלת את הצורך לפעול ולתקן. כשאפשר לשנות מצב לטובה, מוטל עלינו לעשות זאת. אך כשאנו ניצבים מול מה שאי אפשר לשנות, האמונה שהכול לטובה מעניקה לנו עוגן של שלווה.

נחמה אמיתית

בסופו של דבר, האמונה שהכול לטובה אינה תרגיל אינטלקטואלי אלא מקור נחמה עמוק. היא מאפשרת לאדם לשאת את הבלתי נסבל, לא משום שהקושי נעלם, אלא משום שהוא יודע שאינו לבד, ושיש משמעות וחסד גם במה שאינו מבין. זוהי נחמה שאינה מבטלת את הכאב, אך מעניקה את הכוח להמשיך ולהאמין שגם בתוך החושך הגדול ביותר טמון אור.