יין ההבדלה — הכוס, השיעור והשתייה כהלכה

עיקר ההבדלה נקבע על כוס של יין, כדרך שנקבע הקידוש. כוס זו טעונה כמה דינים בדומה לכוס של ברכת המזון וקידוש, והיא קרויה "כוס של ברכה". במאמר זה נבאר את הלכות היין והכוס שבהבדלה.

היין הכשר להבדלה

לכתחילה מבדילים על יין. אם אין יין מצוי, יש דברים אחרים שאפשר להבדיל עליהם, כפי שיבואר במאמר נפרד. היין צריך להיות יין כשר וראוי לשתייה, ואין מבדילים על יין שהחמיץ או נפסל לגמרי.

יין מבושל ויין שיש בו תערובת — נחלקו בו הפוסקים אם הוא בכלל "יין" לעניין כוס של ברכה, ולמעשה נהגו להקל בו לרבים. מיץ ענבים גמור נחשב גם הוא יין לדעת רבים מפוסקי דורנו, ויש לדון בכך.

דיני הכוס

כוס ההבדלה, ככוס של ברכה, ראויה שתהיה שלמה ונקייה. נהגו להקפיד על כמה דברים בכוס של ברכה:

• שתהא הכוס שלמה, בלא פגם וסדק.
• שתהא נקייה ומודחת מבפנים ושטופה מבחוץ.
• שימלאו אותה יין עד למעלה, או על כל פנים שיהיה בה השיעור הראוי.
• שיאחזו אותה ביד ימין.

נהגו למלא את הכוס על גדותיה, ויש הנוהגים שהיין נשפך מעט בעת ההבדלה לסימן ברכה, אך אין בזה חובה אלא מנהג.

שיעור הכוס והשתייה

כוס של ברכה צריכה שיעור מסוים של יין, והוא שיעור "רביעית". המברך צריך לשתות מן היין שיעור הראוי, ונחלקו הפוסקים אם די בלגימה כמלוא לוגמיו או שצריך לשתות רוב רביעית. למעשה ראוי לשתות שיעור הגון מן הכוס כדי לצאת ידי כל הדעות.

השותה צריך לשתות בעצמו, ואין יוצאים ידי שתיית הכוס במה ששמעו את הברכה בלבד אם המברך לא שתה כשיעור. בהבדלה בציבור, המבדיל שותה והשאר יוצאים בשמיעתם, אך נהגו במקומות רבים שגם השומעים טועמים מעט.

איזו יד אוחזת בכוס

אוחזים את הכוס ביד ימין. נהגו להגביה את הכוס מעט מעל השולחן בעת הברכה, כדרך כוס של ברכה. בעת ברכת הבשמים והנר, כשאוחזים בבשמים או מביטים בנר, יש המניחים את הכוס או מעבירים אותה ליד שמאל, וחוזרים לאחזה בימין בברכת "המבדיל".

שתייה לאחר ההבדלה

לאחר ששתה מכוס ההבדלה, יש להשלים שתיית הכוס או לתת לאחרים לשתות. נהגו שלא לזרוק את שיירי הכוס אלא לכבדם. כן נהגו דברים שונים ביין הנשאר, ויש בהם מנהגים. בכל פרטי דיני הכוס יש חילוקים בין העדות והמנהגים. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.