יום טוב שני של גלויות — מקורו וטעמו

אחד ההבדלים הבולטים בין ארץ ישראל לחוץ לארץ הוא מספר ימי החג. בארץ ישראל נוהגים יום טוב אחד בכל מועד (למעט ראש השנה), ואילו בחוץ לארץ נוהגים שני ימים — "יום טוב שני של גלויות". מנהג זה תקף ומחייב, ויש להבין את שורשו.

שורש העניין — קידוש החודש על פי הראייה

בזמן שבית הדין היה מקדש את החודש על פי עדות הראייה של הלבנה, לא תמיד היה ידוע מראש אם החודש יהיה מלא או חסר, ומתי בדיוק יחול ראש החודש. כיוון שמועדי החגים תלויים בקביעת ראש החודש, נוצר ספק מתי בדיוק חל החג.

בארץ ישראל, ובמיוחד סמוך לירושלים, ידעו עד מהרה את קביעת בית הדין. אך במקומות הרחוקים, שאליהם הגיעו השלוחים באיחור, נותר ספק. לכן נהגו במקומות הרחוקים לשמור שני ימים מספק — שמא היום הראשון הוא החג ושמא השני.

מדוע נשאר המנהג גם היום

כיום אנו קובעים את הלוח על פי חשבון מדויק, ולכאורה אין עוד ספק. ואף על פי כן נשאר המנהג של יום טוב שני בחוץ לארץ. הטעם לכך: חכמים קבעו ש"מנהג אבותינו בידינו" — כיוון שאבותינו נהגו שני ימים, יש לשמור על המנהג, ואין לבטל מנהג קדום זה. בנוסף נאמר חשש שמא יחזרו ימים שבהם לא יוכלו לקבוע על פי חשבון.

היכן נוהגים יום אחד והיכן שניים

• ארץ ישראל — יום טוב אחד בכל המועדים (חוץ מראש השנה).
• חוץ לארץ — שני ימים בכל המועדים מן התורה (פסח, שבועות, סוכות, שמיני עצרת).
• ראש השנה — שני ימים גם בארץ ישראל, מטעמים מיוחדים הקשורים לאופיו של היום.
• יום הכיפורים — יום אחד בכל מקום, משום חומרת התענית.

מעמדו ההלכתי של היום השני

יום טוב שני של גלויות הוא מדרבנן, ויש לכך נפקא מינות הלכתיות:

• ככלל נוהגים בו כל דיני יום טוב — איסור מלאכה, קידוש, סעודות החג ושמחת יום טוב.
• בדברים מסוימים הקילו בו יותר מביום הראשון, מפני שהוא מדרבנן (למשל בענייני רפואה ופיקוח נפש, ובמקצת דיני מת — ויש לברר כל מקרה).
• הנוסע בין ארץ ישראל לחוץ לארץ סביב החג נכנס לשאלות מורכבות, כפי שיתבאר במאמר נפרד.

היחס בין שני הימים

חשוב לדעת ששני הימים נחשבים כשתי קדושות, ולכן יש דינים מיוחדים במעבר ביניהם — כגון בעניין הכנה מיום ראשון ליום שני (שאסורה, כמו הכנה מיום טוב לחול), ובעניין הדלקת נרות היום השני שצריכה להיות מאש קיימת ולאחר צאת הכוכבים. כל זאת משום שגם היום השני הוא יום טוב גמור לעניין זה.

סיכום

יום טוב שני של גלויות הוא מנהג עתיק שמקורו בספק קביעת החודש בזמן הראייה, והוא נשמר עד היום מכוח "מנהג אבותינו בידינו". בחוץ לארץ נוהגים בו כל דיני החג, ובכמה פרטים הקילו בו משום שהוא מדרבנן. ההכרה בשורשו ובמעמדו חשובה במיוחד למי שנוסע בין הארץ לחו"ל, ולהבנת ההבדלים בין מנהגי המקומות.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.