ט״ו באב: "מִכָּאן וְאֵילָךְ דְּמוֹסִיף יוֹסִיף" — הזמן להוסיף בתורה

מלבד היותו יום שמחה גדול, טומן ט״ו באב בחובו מסר מעשי ונצחי לכל ימות השנה. עם התקדמות הקיץ, משמגיע אמצע חודש אב, מתחילים הלילות להתארך והימים להתקצר, ומכאן שאבו חז״ל הוראה עמוקה על ערך הזמן וניצולו ללימוד תורה.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחמישה עשר באב ואילך, דמוסיף — יוסיף... ודלא מוסיף — יאסף (תענית לא ע״א; בבא בתרא קכא ע״ב).

פשר המאמר

מט״ו באב ואילך הלילות הולכים ומתארכים, ויש בהם יותר שעות של קרירות, שקט ומנוחה הראויות ללימוד תורה. אמרו חז״ל שמי שמוסיף בלימודו בלילות אלו — ״יוסיף״ חיים ושנים על שנותיו. ומי שאינו מוסיף, ומתעצל לנצל את הזמן שנתרבה — נאמר עליו בלשון חריפה ומבהילה ״יאסף״, כלומר ייאסף מן העולם קודם זמנו. רש״י ביאר שהתוספת בלימוד בלילות הארוכים היא סגולה בדוקה לאריכות ימים, שכן התורה היא ״כי הם חיינו ואורך ימינו״.

יום שבירת הגרזן

ט״ו באב היה גם היום האחרון בשנה שבו כרתו עצים למערכת המזבח, מפני שמכאן ואילך תש כוח החמה, השמש כבר אינה מייבשת את העצים כראוי, והם עלולים להתליע ולהיפסל לקרבן. אותו יום נקרא על כן ״יום שבירת הגרזן״ — כי שברו את הגרזנים ופסקו ממלאכת כריתת העצים. ומאחר שהתפנו הזמן והכוחות ממלאכה גשמית זו, הפנו אותם לעמל התורה בלילות. כך נעשה היום לסמל של מעבר: מעבודת כפיים אל עבודת הרוח.

הלקח לחיינו

• הזמן הוא מתנה יקרה — כל תוספת שעה של תורה אינה סתם ״עוד לימוד״, אלא בניין של נצח שאין לו תחליף.
• עלייה מתמדת — הכלל ״מעלין בקודש ואין מורידין״ (ברכות כח ע״א) חל גם על עבודת האדם: אין להסתפק במה שיש, אלא תמיד להוסיף ולעלות.
• ניצול תנאי הזמן — כשם שהלילות הארוכים מזמינים לימוד, כך על האדם לזהות בחייו את ה״לילות הארוכים״ שלו — שעות פנויות, נסיעות, זמני המתנה — ולמלאם בתוכן של קדושה.

עצות מעשיות

• לקבוע ״שיעור לילה״ קבוע מט״ו באב ואילך, ולו קצר בלבד, ולהתמיד בו יום יום — הקביעות חשובה מן הכמות.
• לנצל את החודשים הקרירים המתקרבים לחיזוק הסדר היומי בתורה, לקראת ימי הדין הבאים באלול ובתשרי.
• לזכור ש״לפום צערא אגרא״ (אבות ה, כג) — דווקא הלימוד הכרוך בהתגברות על העייפות ועל משיכת הכר יקר במיוחד לפני שמים.
• להתחיל בקטן ולהוסיף בהדרגה, שכן ״תפסת מרובה — לא תפסת״; קביעות קטנה ויציבה עדיפה על התלהבות גדולה וחולפת.

גשר אל אלול

לא במקרה נמצא ט״ו באב פחות מחודש ימים לפני ראש חודש אלול. התוספת בתורה שאדם נוטל על עצמו מ״דמוסיף יוסיף״ מכינה את הלב לימי התשובה הממשמשים ובאים. מי שמנצל את הלילות המתארכים לעלייה רוחנית, מגיע לאלול מתוך תנופה של צמיחה ולא מתוך שגרה עייפה. כך הופך יום שמחה בודד למנוע של גדילה רוחנית לכל השנה כולה.

סיכום

״דמוסיף יוסיף״ אינו רק כלל עונתי הקשור באורך הלילות, אלא תפיסת חיים שלמה: החיים הם תנועה מתמדת של הוספה ועלייה. מט״ו באב ואילך, כשהטבע עצמו מזמין אותנו ללילות ארוכים של לימוד, קורא לנו הקול לנצל כל שעה, להוסיף בתורה ובמעשים טובים, ולזכות בהבטחת חז״ל — שהמוסיף, יוסיף חיים על חייו.