זימון בעשרה והזכרת שם ה' בזימון

כשאכלו עשרה גברים גדולים יחד, מתעלה הזימון למדרגה גבוהה יותר ומזכירים בו את שם ה'. במקום 'נברך שאכלנו משלו' אומר המזמן 'נברך אלוקינו שאכלנו משלו', והמסובים עונים 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'. תוספת הזכרת השם נובעת מכך שעשרה הם מנין, ובמנין שורה השכינה, ולכן ההודאה נעשית בלשון של קדושה ציבורית.

מדוע דווקא עשרה

חכמים קבעו שעשרה ישראל הם השיעור שבו נחשב הדבר לציבור, ובכל דבר שבקדושה צריך מנין של עשרה. כשם שלקדיש ולקדושה ולקריאת התורה צריך עשרה, כך כדי להזכיר את שם ה' בזימון צריך מנין. בפחות מעשרה, גם אם הם רבים, אין מזכירים את השם, ולכן בארבעה או בחמישה הנוסח כמו בשלושה.

הנוסח בעשרה

סדר הזימון בעשרה דומה לזה שבשלושה, בתוספת הזכרת השם:

• המזמן: 'רבותי נברך', והמסובים: 'יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם'.
• המזמן: 'ברשות... נברך אלוקינו שאכלנו משלו'.
• המסובים: 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'.
• המזמן חוזר: 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו'.

לאחר מכן פותח המזמן בברכת המזון. יש להקפיד לבטא 'אלוקינו' כראוי ובכוונה, שכן זו עיקר התוספת של זימון בעשרה.

כשהמנין מתפזר

אם התחילו עשרה לזמן וקצתם יצאו באמצע, יש לדון בכך לפי פרטי הדין. הכלל הוא שצריך שיהיו עשרה בשעת תחילת הזימון. אם יצאו מקצתם אחר שכבר התחיל המזמן, יש מקום להמשיך, אך אם פחתו מעשרה לפני תחילת הזימון אין מזכירים את השם. לכן ראוי שכל המסובים יישארו במקומם עד שיסתיים הזימון, ולא יקומו ויפרשו באמצע.

צירוף שאינם אוכלים

לעניין השלמת עשרה נתבאר בפוסקים שאפשר לצרף בתנאים מסוימים גם מי שלא אכל פת אך טעם משהו, ויש בכך פרטים והבדלי מנהגים. הכלל הבסיסי הוא שצריך תשעה שאכלו כשיעור, ואת העשירי ניתן לעתים לצרף בתנאים, אך אין להקל בזה בלא ידיעת הדין המדויק.

מעלת הזימון בעשרה גדולה, שכן בו מתאחדים מנין ישראל להודות לבוראם בהזכרת שמו. ראוי להדר ולחזר אחר עשרה כשאפשר, כדי לזכות בהזכרת השם בזימון.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.