
מדוע התפלל משה דווקא בלשון תחנונים, ומה מלמדנו הסירוב האלוהי.
"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר". משה מתחנן לפני ה' שיניח לו להיכנס לארץ. מדוע נקט לשון "ואתחנן" — לשון תחנונים? פירש רש"י: אין חינון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם. אף על פי שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם.
הנה לימוד מפעים: משה רבנו, גדול הנביאים, שזכויותיו אינן נמנות — אינו תובע מאלוהים את הכניסה לארץ כחוב המגיע לו. הוא מתחנן. הוא מבקש חסד חינם. אם משה כך, מה נענה אנן?
חכמינו מנו: "ואתחנן" בגימטריה תקט"ו — מספר התפילות שהתפלל משה כדי להיכנס לארץ. חמש מאות וחמש עשרה תפילות, ועדיין נענה בסירוב: "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה".
"אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן".
ומה הלקח מסירוב התפילה? שלא כל תפילה נענית כפי שאנו מבקשים. גם משה, שתפילתו ודאי הייתה זכה ומושלמת, לא קיבל את מבוקשו. אך הקדוש ברוך הוא נתן לו דבר אחר: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה... וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ". אם לא להיכנס — לפחות לראות.
האם היו תקט"ו התפילות לשווא? חלילה. כל תפילה פועלת, גם כשאינה משיגה את מטרתה המבוקשת. התפילה מעצבת את המתפלל, מקרבת אותו לבוראו, מעדנת את נפשו. משה לא נכנס לארץ — אך תפילותיו הותירו בו, ובנו, חותם נצחי.
פרשת ואתחנן מלמדת אותנו ענווה בתפילה: לבקש כמתנת חינם, לא כזכות; להתמיד גם בלא תשובה מיידית; ולקבל באהבה גם את ה"לא" האלוהי, מתוך אמונה שיש בו טוב נסתר. לעיתים, עצם היכולת "לראות בעיניך" — להעריך את הטוב גם בלא להשיגו במלואו — היא עצמה מתנה.
תפילהתפילה, שלום בית, חינוך ילדים והחזרה בתשובה
אליהו דניאל · לפני 3 י׳ · 16 ד׳
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק