התמודדות עם קשיים באמונה: גם זו לטובה

אין אדם בעולם שחייו חלפו ללא קושי. הכאב, האכזבה והמשבר הם חלק בלתי נפרד מן המסע האנושי. השאלה אינה האם נפגוש בקשיים, אלא כיצד נתמודד איתם. האדם המאמין אינו חסין מפני הסבל, אך יש בידו כלי רב עוצמה שמאפשר לו לעבור את המשברים מבלי לשקוע בהם: האמונה שהכל בהשגחה, ושמאחורי כל דבר מסתתרת טובה שאיננו רואים.

גם זו לטובה

נחום איש גם זו, כך מספרים חכמינו, היה רגיל לומר על כל דבר שקרה לו: גם זו לטובה. אף כשנראה היה שהמצב רע, הוא בטח שמאחורי הקושי מסתתר טוב נסתר. תלמידו רבי עקיבא הרחיב ואמר: כל דעביד רחמנא לטב עביד, כל מה שעושה הרחמן לטובה עושה. זו אינה אמירה תמימה של התעלמות מן הכאב, אלא אמונה עמוקה שהבורא, שהוא רק טוב, אינו עושה רע.

המשל המפורסם מספר על רבי עקיבא שהלך בדרך עם נר, תרנגול וחמור. רוח כיבתה את נרו, חתול טרף את תרנגולו, ואריה טרף את חמורו. על כל אחד אמר: גם זו לטובה. באותו לילה באו שודדים ושבו את אנשי העיר הסמוכה. אילו היה נרו דולק, או התרנגול קורא, או החמור נוער, היו השודדים מגלים אותו. התברר שכל מה שנראה כאסון היה למעשה הצלה.

ההסתר שמעל להבנה

לא תמיד נזכה לראות בעינינו כיצד הקושי התהפך לטובה. לעיתים המשמעות נסתרת מאיתנו לגמרי בעולם הזה. אך האמונה מלמדת שאין זה משנה שאיננו מבינים. הבורא רואה את התמונה השלמה, את כל הדורות ואת כל הנשמות, בעוד אנו רואים רק פיסה קטנה. כמו שאדם המביט מקרוב בפרט אחד של רקמה גדולה רואה רק חוטים מבולבלים, אך מי שמתרחק רואה ציור מרהיב.

מהות הייסורים

חכמינו עסקו רבות במשמעות הייסורים, ומצאו בהם פנים שונות:

• ייסורים ממרקים: לעיתים הקושי מכפר על עוונות ומזכך את הנפש, כדי שהאדם יזכה לחיים טובים יותר.
• ייסורים מעצבים: הקושי מגלה בנו כוחות שלא ידענו שקיימים, ומחשל את האופי. אדם שעבר משבר וצמח ממנו הוא אדם עמוק וחזק יותר.
• ייסורים מקרבים: דווקא בעת צרה, כאשר כל המשענות החיצוניות נשמטות, האדם פונה לבוראו בכל ליבו. הקושי מחזיר אותנו אל השורש.

אין זה אומר שעלינו לחפש את הסבל או לשמוח בו. התורה מצווה עלינו לשמור על בריאותנו ולבקש רחמים על צרותינו. אך כאשר הקושי כבר בא, האמונה נותנת לו מסגרת של משמעות, במקום לתת לו למחוץ אותנו.

הנסיונות: מבחני האהבה

הנסיון הוא כלי שבו הבורא מגלה את מה שטמון באדם. אברהם אבינו התנסה בעשרה נסיונות, וכל אחד מהם חשף מדרגה חדשה של מסירות ואמונה. הנסיון אינו לצורך הבורא, שהרי הוא יודע הכל מראש, אלא לצורך האדם עצמו, כדי שיוציא את כוחותיו הסמויים מן הכוח אל הפועל.

כאשר אדם עומד בנסיון, הוא בונה את עצמו. כל התגברות על יצר, כל בחירה בטוב למרות הקושי, מרוממת את הנשמה. הנסיונות הם מדרגות הסולם שבו האדם מטפס אל על.

תפילה ובכי: שפת הלב

בעת משבר, אין כלי גדול מן התפילה. שערי תפילה אינם ננעלים לעולם, ואף כי שערי דמעה נעולים לעיתים, הרי שדמעה שיוצאת מעומק הלב פורצת את כל השערים. הבכי אינו חולשה אלא ביטוי כן של הנפש הנשברת, והקדוש ברוך הוא קרוב לנשברי לב.

כיצד להתפלל בעת צרה

• דברו כמו אל אב: אין צורך במילים מליציות. פנו אל הבורא בפשטות, בשפתכם, כמו ילד המבקש מאביו.
• אל תוותרו: גם אם נדמה שהתפילה אינה נענית, המשיכו. לעיתים התשובה מגיעה בזמן ובאופן שלא ציפיתם.
• הודו גם על הקושי: נסו למצוא ולו נקודה אחת של טוב אף בתוך החשך. הכרת הטוד מרחיבה את הלב.
• הישענו על הקהילה: בקשו מאחרים שיתפללו עליכם. תפילת רבים גדולה וכוחה רב.

אמונה בעת משבר

הרגע הקשה ביותר במשבר הוא לא עצם הכאב, אלא תחושת הבדידות והנטישה. אדם השרוי בצרה שואל לעיתים היכן הבורא, ומדוע דווקא אני. שאלות אלה טבעיות ואנושיות, ואף גדולי האמונה שאלו אותן. דוד המלך עצמו זעק בתהלים: אלי אלי למה עזבתני. אך דווקא מתוך הזעקה הזו נבנתה אמונה עמוקה יותר. האמונה בעת משבר אינה אמונה שלא מרגישה כאב, אלא אמונה שממשיכה להחזיק בבורא גם כשהלב שבור.

יש הבדל גדול בין מי שנשבר במשבר ומאבד את עולמו, לבין מי שנשבר אך ממשיך להחזיק בחבל האמונה. השבירה עצמה אינה כישלון, אלא לב נשבר ונדכה שהבורא אינו בוזה. דווקא מן השברים הגדולים צומחות לעיתים המדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר. אדם שעבר משבר וקם ממנו בכוח האמונה, יוצא ממנו חזק, עמוק ורגיש יותר לזולת.

לקח לחיים מן הקושי

כאשר אנו מביטים אחורה על חיינו, פעמים רבות אנו מגלים שדווקא הרגעים הקשים ביותר היו נקודות המפנה החשובות ביותר. אובדן שהוביל לכיוון חדש, כישלון שלימד ענווה, מחלה שקירבה למשפחה ולאמונה. אין זה אומר שהקושי היה נעים, אך יש בו לעיתים זרעים של ברכה נסתרת. אמרו חכמינו שאף על הרעה צריך אדם לברך ולקבלה מתוך אמונה, שכן גם היא חלק מהנהגת הבורא הטובה.

סיכום: אמונה שמחזיקה

הקשיים לא ייעלמו מן החיים, אך היחס אליהם יכול להשתנות מן הקצה אל הקצה. המאמין אינו מכחיש את הכאב, אך הוא נושא אותו מתוך ביטחון שיש מי שמנהיג את העולם באהבה, ושכל דבר מכוון לטובה, אף אם היא נסתרת. עם האמונה הזו, הבכי הופך לתפילה, המשבר הופך לצמיחה, והחשך עצמו הופך למקום שבו מתגלה אור גדול. זהו סוד עמידתו של עם ישראל לאורך הדורות: לא היעדר קשיים, אלא אמונה שמחזיקה גם כשהכל נראה אבוד.