הסרת מכשול ובור ברשות הרבים — דיני נזיקין ושמירת הנפש

לצד מצות מעקה, מצווה התורה להסיר כל מכשול שעלול להזיק לאדם. הרמב"ם כלל בהלכות רוצח ושמירת הנפש את חובת הסרת המכשולים, וקבע שכל דבר שיש בו סכנה — חובה להסירו או לתקנו. דיני אלו קשורים גם לדיני נזיקין שבחושן משפט.

איסור הותרת בור

מי שחופר בור ברשות הרבים או משאיר מכשול שעלול להזיק, עובר על איסור ומתחייב בנזק שייגרם. התורה הזהירה מאוד על הותרת מכשולים, וראתה בכך הן עניין של שמירת הנפש והן עניין של נזיקין כלפי הזולת.

• אסור לחפור בור ברשות הרבים ולהשאירו פתוח.
• חובה לכסות או לגדר מכשול מסוכן.
• המזיק בבורו מתחייב בנזק.

הקשר בין שמירת הנפש לנזיקין

דיני שמירת הנפש ודיני נזיקין נפגשים בחובת הסרת המכשול. מצד אחד יש כאן חובה תורנית לשמור על חיי הזולת, ומצד שני יש כאן חיוב ממוני על הנזק שנגרם. שני הצדדים מבטאים את אחריות האדם כלפי שלום הסביבה.

הסרת מכשול מסכנה רוחנית

חכמים הרחיבו את מושג "לפני עיוור לא תיתן מכשול" גם לעניין הסרת מכשול רוחני, אך בהקשר שמירת הגוף עיקר הדיון הוא במכשול גשמי. עם זאת, היסוד אחד — אחריות האדם שלא להניח דבר שעלול להזיק לזולתו.

• אחריות כלפי הגוף וכלפי הסביבה.
• חובה לפעול ולא רק להימנע.
• הסרת מכשול היא מעשה של חסד ואחריות.

היישום בזמננו

בזמננו נוגעים דינים אלו לתחומים רבים: תיקון מפגעים בחצר משותפת, סילוק מכשולים ממדרכה, ושמירה על בטיחות הסביבה. בעל הבית ובעל הרכוש נושאים באחריות לתקן כל מפגע שעלול להזיק לעוברים ושבים, מתוך אותו יסוד תורני של שמירת הנפש.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.