הנמלה והחריצות: שיעור בעמל מן הברואה הקטנה

הנמלה היא מן היצורים החרוצים ביותר בטבע. למרות גודלה הזעיר, היא מסוגלת לשאת על גבה משאות הכבדים ממשקל גופה פי כמה וכמה. הנמלים חיות במושבות מסודרות, חופרות מנהרות מורכבות תחת האדמה, ומחלקות ביניהן תפקידים בלי מנהל ובלי מפקח גלוי.

שיתוף פעולה מושלם

כשנמלה מוצאת מזון, היא מסמנת את הדרך בעקבות ריח, וחברותיה הולכות בעקבותיה. כך נוצרים השבילים הארוכים של נמלים הנעות זו אחר זו בשורה מסודרת. הן אוגרות מזון בימי הקיץ כדי שיהיה להן במה להתקיים בעת מחסור.

שלמה המלך והנמלה

החכם מכל אדם כתב: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל, תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ" (משלי ו, ו-ח). שלמה המלך, שהבין בחכמת הבריאה כולה, מצא בנמלה מורה דרך לחריצות ולאחריות.

המסר האמוני

מי הטביע בנמלה את ההבנה לאגור מזון לעת צרה, בלי שלימדה אותה איש? בעל 'חובות הלבבות' בשער הבחינה מדריך אותנו להתבונן ביצורים הקטנים ולראות בהם את חכמת הבורא. הנמלה פועלת בתבונה שאינה שלה - היא נטועה בה מבריאתה, וזהו אות להשגחה.

הנמלה מלמדת אותנו שאין דבר קטן מדי ושאין יצור פעוט מדי בעיני שמים. כל נברא נושא בתוכו חכמה, וכל מי שמתבונן בה כראוי מוסיף יראת שמים ואהבת הבורא. נלמד מן הנמלה את ערך העמל, את כוח השיתוף, ואת מעלת ההכנה לעתיד.