הנדידה הגדולה: כיצד יודעות הציפורים את הדרך?

בכל סתיו, כשהימים מתקצרים והקור מתחיל לנשוב, מתרחש אחד המופעים המופלאים ביותר בטבע: מיליוני ציפורים ממריאות יחד ויוצאות למסע ארוך אל ארצות חמות יותר. הן עוזבות את אזורי הקור ושבות אליהם באביב, שנה אחר שנה, בדיוק כמעט מושלם. מי שמתבונן בתופעה הזו אינו יכול שלא להתמלא יראה והתפעלות מן החכמה האינסופית הטמונה בבריאה.

מסע של אלפי קילומטרים

ישנן ציפורים החוצות מרחקים עצומים בנדידתן. הסנונית, למשל, עוברת מרחקים גדולים בין יבשות, וציפורי ים מסוימות מבלות חלק נכבד מחייהן באוויר ובמים הרחק מן היבשה. במהלך המסע הן נתקלות בסערות, בימים פתוחים שאין בהם מקום לנוח, ובמרחקים שאדם בריא יתקשה לעבור אף בעזרת אמצעי תחבורה. ובכל זאת, הציפור הקטנה, שמשקלה לעיתים אינו עולה על כמה עשרות גרמים, מגיעה אל יעדה.

מה שמדהים במיוחד הוא שאין מי שמלמד את הציפור הצעירה את הדרך. אצל מינים רבים יוצאת הציפור הצעירה לדרכה גם בלי ליווי של ההורים, ובכל זאת היא מוצאת את המסלול הנכון אל אזור החורף שלא ראתה מעולם. ידיעה זו אינה נרכשת מניסיון, אלא טבועה בה מבריאתה.

מצפן פנימי מופלא

חוקרי הטבע מתארים שהציפורים מתמצאות בעזרת אמצעים אחדים בו-זמנית: מיקום השמש ביום, מצב הכוכבים בלילה, ואף יכולת לחוש בשדה המגנטי של כדור הארץ. כלומר, בתוך גוף קטנטן זה מקופלים מנגנונים מורכבים של ניווט, שהמדע מתקשה עדיין להבין את מלוא פעולתם. אדם הזקוק למכשירים משוכללים כדי לדעת את כיוונו, מקבל שיעור בענווה כשהוא מתבונן בציפור היודעת זאת מאליה.

חכמינו לימדונו להתבונן בבריות ולהסיק מהן על חכמת הבורא. הנדידה היא דוגמה חיה לכך: סדר קבוע, עיתים מדויקים, ויכולת מופלאה — והכול מוטבע ביצור שאין בו דעת אנושית. כפי שאמר דוד המלך בתהילים, "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית".

שיעור באמונה ובביטחון

הנביא ירמיהו עצמו הצביע על הציפורים כעל מופת: "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה". הציפור יודעת את זמנה ואת דרכה, ובכך היא כעין תוכחה עדינה לאדם, שלעיתים אינו מכיר בעיתותיו ובתפקידו. הסדר הקבוע שבטבע מלמד אותנו שיש מנהיג לבירה, ושכל פרט ופרט נברא בכוונה ובתכלית.

יש בהתבוננות זו גם נחמה. הבורא הדואג לכוון את הציפור הקטנה אל יעדה, ולהאכילה במסעה הארוך, ודאי משגיח על האדם ועל צרכיו. בעלי המוסר עמדו על כך שהביטחון בה' נלמד מן ההתבוננות בטבע: מי שזן ומפרנס בריות קטנות כל כך, בוודאי יודע לדאוג גם לבריותיו הגדולות.

סדר שאינו משתבש

שנה אחר שנה, דור אחר דור, חוזרת הנדידה על עצמה ללא שינוי. אין כאן מקריות, אלא חוקיות מופלאה הטבועה בעולם. כשאנו מתבוננים בלהקה החוצה את השמים בצורת חץ מסודרת, אנו רואים לנגד עינינו את חתימת ידו של הבורא בעולמו. ההתבוננות הזו אינה רק עניין מדעי מרתק, אלא דרך לעורר את הלב ליראת שמים ולהכרת הטוב על עולם מתוקן וערוך בחכמה שאין לה קץ.