הלכות ראשית הגז — נתינת ראשית גיזת הצאן לכהן

מן המתנות שנותן ישראל לכהן היא ראשית הגז — ראשית גיזת הצמר מן הכבשים. ככתוב 'וראשית גז צאנך תיתן לו'. מתנה זו, כמתנות הזרוע, אינה קדושה אלא חולין הניתנים לכהן, והכהן עושה בה כרצונו.

מאילו בהמות חייבים

חובת ראשית הגז היא בצמר הכבשים בלבד:

• החיוב הוא בצאן — כבשים — שצמרן ראוי לטוויה.
• גיזת עיזים אינה בכלל החיוב, שאין שערן קרוי צמר לעניין זה.
• החיוב הוא דווקא בבהמות שלו, ולא במה שקנה גזוז.

שיעור החיוב וכמה נותנים

אין חיוב ראשית הגז אלא במי שיש לו מספר מסוים של כבשים שגזז, כפי שקבעו חכמים. ופחות מכן — פטור. שיעור הנתינה לכהן הוא חלק מן הצמר הגזוז, כשיעור שקבעו חכמים שיהיה בו כדי לעשות ממנו בגד קטן. את הפרטים המדויקים של מספר הכבשים המחייב ושל כמות הצמר הניתנת יש לברר היטב, שכן הם נמדדים במשקל ובמניין.

זמן החיוב

החיוב חל בשעת הגזיזה. הגוזז את צאנו מפריש מן הצמר ונותן לכהן. אם מכר את הגיזה קודם שהפריש, יש בכך פרטי דינים מי חייב בנתינה — המוכר או הקונה.

ראשית הגז בזמן הזה ובחוץ לארץ

מתנה זו אינה תלויה במקדש, ולכן מעיקר הדין נוהגת אף בזמן הזה. בעניין חוץ לארץ נחלקו הדעות אם נוהגת שם, ויש שנהגו בה ויש שלא. למעשה במקומות רבים אין נוהגים בה כיום, מחמת המנהג והספקות, אך מי שיש לו עדר ראוי שיברר את חובתו.

• בארץ ישראל — לדעת רבים נוהגת.
• בחוץ לארץ — תלוי במחלוקת ובמנהג המקום.

בהגדרת השיעורים, במספר הבהמות המחייב, ובדין חוץ לארץ יש פרטים מרובים. לכן למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.