הלכות צדקה ומעשר כספים - מדריך מעשי

מצות הצדקה היא מן המצוות החביבות והחמורות שבתורה, ועליה נאמר ״פתֹח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביֹנך בארצך״. חכמים הפליגו מאוד במעלתה ואמרו שהצדקה שקולה כנגד כל המצוות ומקרבת את הגאולה. הרמב״ם כותב שלעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשבילה, ולהיפך - הצדקה מגינה על נותנה ומצילתו. במאמר זה נסקור את יסודות ההלכה, את שיעור הנתינה ואת דיני מעשר כספים כפי שנפסקו בשולחן ערוך יורה דעה סימנים רמ״ז-רנ״ט.

שורש המצווה ומקורה

מצות הצדקה נמנית כמצות עשה מן התורה, ונכפלה בכמה מקומות בתורה, ובראשם הפסוק בפרשת ראה. חכמים למדו שיש בה גם לאו למי שנמנע מלתת, ולכן העלמת עין מן העני חמורה במיוחד. השולחן ערוך פותח את הלכות צדקה בקביעה שכל אדם חייב ליתן צדקה כפי השגת ידו, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיקבל. הטעם לכך הוא שהצדקה אינה רק סיוע לעני אלא חובה המוטלת על הנותן לזכך את מידותיו ולחוס על הבריות.

שיעור הנתינה

ההלכה קובעת שלושה שיעורים עיקריים בנתינת הצדקה, וחשוב להכיר את ההבדל ביניהם.

• מידה בינונית - מעשר כספים, דהיינו עשירית מן הרווחים. זו המידה הרווחת והמקובלת בישראל.
• מידה מעולה - חומש, דהיינו חמישית מן הרווחים. זו מעלה גבוהה במיוחד.
• הגבלה עליונה - חכמים תיקנו ״המבזבז אל יבזבז יותר מחומש״, כדי שלא יזדקק אדם לבריות. הגבלה זו נאמרה בעיקר בנתינה בחיים.

מי שאין ידו משגת ליתן מעשר, לא ייפטר לגמרי אלא ייתן לפי כוחו, ואל ימנע מליתן אף מעט, שכן אמרו חכמים שאין אדם מפסיד בשל הצדקה.

מהו מעשר כספים וכיצד מחשבים

מעשר כספים הוא מנהג ותיק בישראל שרבים נוהגים בו כחובה, להפריש עשירית מכל רווח לצדקה. הפוסקים דנו האם המקור מן התורה, מדברי חכמים או ממנהג, אך למעשה נהגו בו רבים בקבלה גמורה. עיקרי החישוב:

• מחשבים את המעשר מן הרווח הנקי, לאחר ניכוי ההוצאות הישירות של אותה השתכרות.
• שכיר מחשב מן המשכורת נטו שקיבל בפועל.
• מקבל מתנה או ירושה - נחלקו הפוסקים, ורבים מפרישים אף מהם, ומן הראוי לשאול רב.
• נכון לרשום חשבון מסודר של ההכנסות והנתינות, כדי לדעת כמה חייב וכמה כבר נתן.

מומלץ מאוד לקבל על עצמו את מנהג מעשר כספים בלי נדר, כדי שלא ייכשל באיסור נדרים אם ישתנו נסיבותיו.

למי נותנים - סדרי קדימה

התורה קבעה סדר קדימה בנתינת הצדקה, והכלל הוא שקרוב קודם לרחוק ועני העיר קודם לעניי עיר אחרת. סדר הקדימה הכללי:

• עניי משפחתו וקרוביו קודמים לכל.
• עניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת.
• עניי ארץ ישראל קודמים לעניי חוץ לארץ.
• הכנסת אורחים והלוואה לעני לפעמים עדיפים על מתנה, שכן ״גדול המלוה יותר מן העושה צדקה״.

עם זאת, אין להזניח לגמרי צרכים כלליים כגון תמיכה בתלמוד תורה ובמוסדות חסד, ויש לחלק את הנתינה בחכמה.

דרך הנתינה

מעלה גדולה יש באופן הנתינה, ולא רק בעצם הנתינה. הרמב״ם מנה שמונה מעלות בצדקה, כשהעליונה שבהן היא להחזיק ביד העני בטרם ייפול - לתת לו מתנה או הלוואה או למצוא לו עבודה, כדי שלא יצטרך לבריות. מן הראוי ליתן:

• בסבר פנים יפות ובשמחה, ולא בפנים זעופות.
• בסתר, כשאין הנותן יודע למי נתן והמקבל אינו יודע ממי קיבל - זו מעלה גבוהה.
• מבלי לבייש את העני, שהמבייש עני בנתינתו הפסיד את שכרו.

כפיה על הצדקה וגביית קופת העיר

הצדקה אינה נתונה כולה לרצון הלב בלבד. בית דין רשאי לכוף את מי שאינו רוצה ליתן צדקה כפי הראוי לו, שכן זו מצות עשה ככל המצוות שכופין עליהן. בעבר היו בכל עיר גבאי צדקה נאמנים שגבו מן הציבור ומחלקים לעניים, וההלכה קבעה שגבאי הצדקה צריכים להיות אנשים נאמנים שאין החשד חל עליהם, ואף אין מדקדקים עמהם בחשבון מדין ״באמונה הם עושים״. כמה כללים בעניין זה:

• מי ששהה בעיר שלושים יום מתחייב בקופת הצדקה של אותה העיר, ובצרכי הכלל אף מיד.
• אין ממנים פחות משני גבאים לגביית הצדקה, כדי שלא יחשדו בהם, ובחלוקה צריך שלושה.
• נותנים לעני די מחסורו אשר יחסר לו, ולפי כבודו הקודם אם היה עשיר וירד מנכסיו.
• אין מדקדקים אחרי עני ההולך מפתח לפתח, אלא נותנים לו מעט, אך בנתינה מרובה מקופת הקהל בודקים.

עוד קבעו חכמים שאין דוחים עני הבא לבקש, ומי שאין בידו כלום יפייסנו בדברים, שנאמר על כך שגדולה נתינת פנים יפות אף יותר מן המתנה עצמה.

שאלות נפוצות

האם אפשר לשלם מכספי מעשר עבור צרכים אישיים או חובות?

ככלל, כספי מעשר מיועדים לצדקה בלבד ואין לפרוע מהם חובות אישיים או צרכים שאדם חייב בהם בלאו הכי. אולם מותר לתמוך מהם בהוצאות של מצווה שאינו מחויב בהן, כגון סיוע לחתן עני. בשאלות מעשיות יש להיוועץ ברב.

האם מותר לתת מעשר לבני משפחה קרובים?

כן, ואף עדיף, שקרוב קודם. הורים שהבן חייב בכיבודם - יש דיון האם רשאי לפרוע חובת מזונותיהם מכספי מעשר, ובזה יש להחמיר ולשאול רב.

מה הדין כשאין באפשרותי לתת כלל?

גם מי שמצבו דחוק ייתן לפחות מעט, ולו סכום קטן, שכן אין מטרת הצדקה רק בכמות אלא גם בהרגל הלב לנתינה. ובעל נפש ישתדל תמיד לחוס על העני כפי יכולתו.

סיכום

הצדקה היא עמוד מרכזי בעבודת ה׳ ובחיי הכלל בישראל. השיעור המקובל הוא מעשר כספים - עשירית מן הרווח, והמהדר נותן חומש. יש להקפיד על סדרי הקדימה, על דרך נתינה מכובדת ומכבדת, ולנהוג במנהג המעשר בלי נדר. מעבר לחובה ההלכתית, הצדקה מזככת את הנפש, מקרבת לבבות ומביאה ברכה לנותן, כדברי חכמים ״עשר בשביל שתתעשר״.