הלוויתן: ענק הים ושירת הבריאה במצולות

בריאת ענקי הים

בפרשת בראשית מסופר כי ביום החמישי ברא הקדוש ברוך הוא את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים. חכמינו עסקו רבות בענקי הים שברא הבורא, וראו בהם ביטוי לעוצמת מעשה הבריאה. הלוויתן, כפי שמכנים היום את יונקי הים הגדולים, הוא בעל החיים הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בעולמנו, ובכך הוא עדות חיה לגדלות הבריאה ולכוחו הבלתי מוגבל של היוצר.

עובדות מדויקות על הלוויתן

אף שהלוויתן חי במים ודומה בצורתו לדגים, הוא אינו דג כלל אלא יונק לכל דבר. הוא נושם אוויר באמצעות ריאות, ועל כן עליו לעלות אל פני המים מדי פעם כדי לנשום דרך פתח הנשימה שבראש גופו. הלוויתן יולד ולדות חיים ומיניק אותם, כשאר היונקים. עובדה מפתיעה זו, שיצור ימי כה גדול הוא בעצם יונק, מלמדת על מגוון הצורות שבהן ברא הבורא את בעלי החיים.

חלק ממיני הלוויתנים הגדולים ניזונים דווקא מיצורים זעירים הצפים במים. הם בולעים כמויות עצומות של מים ומסננים מתוכם את מזונם באמצעות לוחות מיוחדים בפיהם. כך נמצא שהיצור הגדול ביותר ניזון מן הקטנים שביצורי הים, וגם בכך ניכרת חכמת הבריאה והאיזון שהטביע בה הבורא. אין צורך בכוח רב כדי לצוד יצורים זעירים אלו, אלא בכמות ובסבלנות.

תקשורת במעמקים

הלוויתנים מתקשרים ביניהם באמצעות קולות. מיני לוויתנים שונים משמיעים קולות מורכבים, ויש הסבורים שהם מסוגלים להעביר מסרים למרחקים גדולים מאוד במים, שכן הקול מתפשט במים ביעילות רבה. תקשורת זו מסייעת להם לשמור על קשר זה עם זה, אף כשהם רחוקים מאוד. היכולת לתקשר על פני מרחקים כאלה היא מן הפלאים שבחיי המצולות.

חיי הלוויתן במעמקי הים, מקום שאליו כמעט אין מגיע אור השמש, הם תזכורת לכך שחכמת הבורא נמצאת בכל מקום. גם במקומות הנסתרים ביותר מעין האדם, ברא הקדוש ברוך הוא יצורים מופלאים המתנהלים בחכמה ובסדר. כדברי דוד המלך בתהילים, מה רבו מעשיך השם, ועוד הוא מזכיר את הים הגדול ורחב הידיים ואת היצורים שבו.

הלקח האמוני

מן הלוויתן אנו למדים על מידותיו של הבורא. היצור הגדול והעצום הזה, על אף כוחו, ניזון לעיתים בעדינות מן הקטנים, ובכך נרמז שהעוצמה האמיתית אינה צריכה להתבטא תמיד בכוח גס. עוד אנו למדים שכל הברואים, גדולים כקטנים, נחוצים במארג הבריאה, ואין דבר מיותר במעשה ידי השם.

כאשר אנו מתבוננים בענק הים הזה, שברא הבורא ביום החמישי, ליבנו מתמלא יראת רוממות. בעולם שאנו מכירים רק חלק קטן ממנו, חיים יצורים אדירים שעדיין רב בהם הנסתר. הכרה זו מלמדת אותנו ענווה, ומעוררת בנו את הרצון להלל ולשבח את מי שברא עולם כה רחב, עמוק ומלא חכמה אין סופית.