הלב האנושי: משאבה שאינה נחה לעולם

בכל רגע ורגע, גם בעודנו ישנים, גם כשאיננו חושבים על כך כלל, פועם בקרבנו אבר קטן ועקשן שאינו נח אף לא שנייה אחת. הלב האנושי מתחיל לפעום עוד בהיות העובר בן שבועות אחדים בלבד, וממשיך בעבודתו הנאמנה עשרות שנים ברציפות. אדם שזכה לאריכות ימים, ליבו פעם מאות מיליוני פעמים, מבלי שביקש מאיתנו רשות ומבלי שהיינו צריכים לזכור להפעילו.

מבנה מופלא של ארבעה חדרים

הלב בנוי כשרירים חלולים המחולקים לארבעה חללים: שתי עליות בחלקו העליון ושני חדרים בחלקו התחתון. דם החוזר מן הגוף, דל בחמצן, נכנס אל הצד הימני ומשם נשלח אל הריאות כדי להתמלא חמצן רענן. הדם המחומצן חוזר אל הצד השמאלי, ומשם נדחף בכוח אל כל איברי הגוף. מערכת של מסתמים, פתחים זעירים הנפתחים ונסגרים בעיתוי מדויק, מבטיחה שהדם יזרום תמיד בכיוון אחד בלבד ולא יחזור לאחור. כל פעימה היא רצף מתואם להפליא של התכווצויות, שאם תאבד הסנכרון ביניהן, נפגעת כל הזרימה.

השריר המיוחד של הלב נבדל משאר שרירי הגוף. בעוד שריר היד או הרגל מתעייף לאחר מאמץ ומבקש מנוחה, שריר הלב בנוי כך שיוכל להתכווץ ולהירפות שוב ושוב, יום ולילה, מבלי להתעייף. הוא ניזון מאספקת דם נפרדת משלו, דרך כלי דם זעירים העוטפים אותו, כדי שלעולם לא יחסר לו הכוח להמשיך.

קצב שמכוון את עצמו

מה שמרשים במיוחד הוא שהלב אינו תלוי בפקודה חיצונית כדי לפעום. בתוכו קיים מקבץ זעיר של תאים מיוחדים המייצרים מעצמם אות חשמלי קבוע, מעין שעון פנימי, הקובע את קצב הפעימות. אות זה מתפשט במהירות בכל חלקי הלב וגורם להם להתכווץ בסדר הנכון. הגוף יודע להאיץ את הקצב כשאנו רצים או נסערים, ולהאט אותו כשאנו נחים, והכל מבלי שנתערב בכך במחשבה.

חכמינו לימדו אותנו להתבונן בגוף האדם כדי להכיר את גדולת בוראו. כשאדם מתבונן באבר אחד קטן הפועל ברציפות ובדיוק כזה לאורך כל חייו, מבלי שיתעייף ומבלי שיצטרך תחזוקה מודעת מצידנו, הוא עומד נפעם מול עומק החכמה הטמונה בו.

תזכורת מתמדת

אנו רגילים לזלזל בדברים המובנים מאליהם. נשימה, פעימה, מבט. דווקא משום שהלב פועם תמיד, איננו שמים לב אליו. אך אם נעצור לרגע ונניח יד על החזה, נחוש את הפעימה הקבועה הזו, ונזכור שכל פעימה היא מתנה. אין לנו שליטה עליה, אין אנו יוצרים אותה, ובכל זאת היא ממשיכה ומחזיקה אותנו בחיים.

בעלי המחשבה היהודית עמדו על כך שההתבוננות בנפלאות הגוף אינה רק עניין של ידע מדעי, אלא דרך להגיע ליראת הרוממות ולאהבת הבורא. ככל שאדם מעמיק להבין כמה מורכב ועדין הוא המנגנון המחזיק את חייו, כך גדלה בו ההכרה שאין זה מקרה ואין זה מובן מאליו. הלב הפועם בשקט בתוכנו הוא אחד הביטויים הברורים ביותר לכך שהחיים שניתנו לנו אינם דבר של מה בכך, אלא פלא מתמשך הראוי להכרת תודה בכל רגע.

זוהי אולי הסיבה שאנו פותחים את היום בהודאה. עוד בטרם נראה דבר, עוד בטרם נדע מה צופן לנו היום, אנו מודים על עצם החזרה לחיים, על הנשמה ששבה אל הגוף, ועל הלב שלא חדל לפעום גם בשעה שישַׁנּו ולא היינו ערים לעצמנו כלל.