הילד שהחזיר את האבדה: יושר ואמת בדבר קטן

המציאה בדרך לשוק

נער עני אחד יצא בבוקר אל השוק כדי למכור מעט ירקות שגידלה אמו בגינתם הקטנה. בדרכו, בין האבנים שעל שולי הדרך, נצנץ דבר מה. הנער התכופף ומצא ארנק עור עבה. כשפתח אותו, נשתנקה נשימתו. הארנק היה מלא במטבעות זהב, סכום עצום שלא ראה מעולם בחייו, סכום שיכול היה לכלכל את משפחתו במשך שנים רבות.

עמד הנער כמשותק. מחשבות רבות הסתערו עליו. אביו חולה, אמו עמלה יומם ולילה, אחיו הקטנים רעבים לעתים. כמה טוב יכול היה לעשות בכסף הזה. ואיש אינו רואה, איש אינו יודע. מי יוכל לבוא אליו בטענות?

ההכרעה

אך אז נזכר הנער במה שלימדה אותו אמו. אמרה לו תמיד: בני, מוטב להיות עני וישר מאשר עשיר וגנב. הכסף שאינו שלך לעולם לא יביא לך ברכה, ולו הוא הר של זהב. רכוש של אחר הוא רכוש של אחר, גם אם נפל ארצה, וגם אם איש אינו רואה. ובאמת, ידע הנער, אדם אחר איבד את הארנק הזה, ועתה ודאי הוא מצטער ודואג. אולי גם הוא עני. אולי כל חסכונותיו בארנק הזה.

החליט הנער שלא לקחת לעצמו אף מטבע. הוא ישב בצד הדרך והמתין. שעה ארוכה ישב, עד שראה מרחוק אדם רץ בבהלה, עיניו סורקות את הקרקע, פניו חיוורות מדאגה. הבין הנער שזהו בעל האבדה, וקרא לו. אדוני, האם אבד לך משהו? נעצר האיש, ובקול רועד תיאר את הארנק. הוציא הנער את הארנק והגישו לו. בדק האיש ומצא שהכול שלם, ולא חסר אף מטבע אחד.

השכר שלא ציפה לו

האיש העשיר היה נרגש עד דמעות. הוא ביקש לתת לנער חלק מן הכסף כתודה, אך הנער סירב. עשיתי רק את המוטל עלי, אמר. הארנק לא היה שלי, ולכן החזרתיו. איני זקוק לשכר על שעשיתי את הישר. השתאה האיש על יושרו של הנער העני, ושאל אותו לפרטי משפחתו.

כשנודע לו על מצבם הקשה ועל אביו החולה, החליט האיש העשיר לסייע למשפחה. הוא דאג לרופא לאב, מצא עבודה הוגנת לנער כשגדל, והפך לתומך נאמן של המשפחה. הנער שסירב לקחת את שאינו שלו, זכה בסופו של דבר לברכה גדולה בהרבה, ובדרך ישרה וכשרה.

השבת אבדה כמצווה ומידה

השבת אבדה אינה רק מעשה של נימוס, אלא מצווה מן התורה. נצטווינו להשיב את אבדת רעהו, ולא להעלים עין ממנה. אך מעבר למצווה הפורמלית, יש כאן מידה עמוקה של יושר ושל אמת. אדם ישר אינו לוקח את שאינו שלו, גם כשהוא יכול, גם כשאיש אינו רואה, וגם כשהוא זקוק לכך מאוד.

חכמינו לימדונו שחותמו של הקדוש ברוך הוא הוא אמת. היושר והאמת הם מיסודות העולם. כשאדם שומר על יושרו אפילו בדבר קטן, אפילו במציאה שאיש לא יידע עליה, הוא מחזק בתוכו את האמת, ובונה את אישיותו על יסוד איתן.

הניסיון האמיתי של היושר

קל להיות ישר כשמישהו מביט. הניסיון האמיתי של היושר הוא דווקא כשאיש אינו רואה, כשאפשר לקחת בלי שייתפסו, כשהפיתוי גדול והסיכון אפסי. באותם רגעים מתגלה מי האדם באמת. הנער העני עמד בניסיון הזה, ולא משום שפחד שייתפס, אלא משום שידע שזה אינו שלו, ושאדם אינו צריך לקחת את שאינו שלו.

זהו לקח חשוב במיוחד לחינוך ילדינו. עלינו ללמד אותם שהיושר אינו תלוי במי שרואה, ושערך האדם נמדד דווקא במעשיו כשהוא לבדו. ילד שלומד להחזיר אבדה, להודות באמת גם כשאפשר לשקר, ולא לקחת את שאינו שלו, בונה לעצמו יסוד מוסרי שילווה אותו כל חייו.

נלמד אפוא מן הנער הישר: שהאמת והיושר יקרים מכל זהב שבעולם, ושאדם הנשאר נאמן לעצמו ולמצפונו, גם כשאיש אינו רואה, זוכה בסופו של דבר לברכה אמיתית, בדרך כשרה וישרה.