הגבהה וגלילה — מצוות הכבוד שבסיום הקריאה

לאחר סיום קריאת התורה נוהגים להגביה את הספר ולהראות את כתבו לציבור, ואחר כך לגלול אותו ולהלבישו במעילו. ההגבהה והגלילה הן מצוות כבוד שיש בהן חשיבות רבה, ובמקומות רבים נחשבת ההגבהה לכבוד גדול. מקור המנהג בכך שכל הציבור רואה את כתב התורה ומכוון את לבו לכך שזו התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

סדר ההגבהה

במנהג אשכנז מגביהים את הספר לאחר הקריאה, ואילו במנהג הספרדים נהגו ברוב המקומות להגביה קודם הקריאה. בשני המנהגים המגביה פותח את הספר, מגביהו ומראה את הכתב לעומדים סביבו, מימינו ומשמאלו, כדי שכולם יוכלו לראות את האותיות.

• נהגו לפתוח שלושה עמודי כתב לפני ההגבהה.
• הציבור אומר "וזאת התורה אשר שם משה" בראיית הכתב.
• נהגו שכל אחד מצביע אל הספר דרך כבוד ולא נוגע בו.

זהירות בהגבהה

ההגבהה צריכה להיעשות בכוח ובזהירות גם יחד, שכן הספר כבד וקדוש. המגביה צריך לאחוז היטב בעצי החיים ולהיזהר שלא יישמט הספר חלילה. נהגו שלא יגביה את הספר מי שאינו בטוח בכוחו, מפני החשש לנפילה. בספר כבד או בספר ישן ועדין יש להיזהר ביותר.

• אוחזים בעצי החיים (העמודים) ולא בקלף עצמו.
• מי שחושש שאין בכוחו להגביה כראוי — אל יקבל את ההגבהה.
• במנהג הספרדים שמגביהים את הספר הפתוח לכל סביב, נדרשת זהירות יתרה.

הגלילה

לאחר ההגבהה יושב המגביה, והגולל גולל את הספר וקושרו וכורך עליו את החגורה ומלבישו במעילו ובכתרו או ברימוניו, כפי מנהג העדה. הגלילה צריכה להיעשות באופן שהתפר יהיה במרכז, כדי שאם ייקרע ייקרע בתפר ולא בקלף. יש להיזהר שלא להפך את הספר ושלא לגעת בכתב.

חשיבות המצווה

חכמים הפליגו בכבוד ההגבהה והגלילה, ואמרו שהגולל נוטל שכר כנגד כולם. אין זה כבוד פחות מן הקריאה עצמה, ולכן ראוי לחלק כיבודים אלו לאנשים הגונים, וראוי לכל אדם לקבלם בשמחה כשמכבדים אותו בהם. כל אלו הם חלק מהדרת כבוד התורה בתוך הקהל.

מאחר שמנהגי ההגבהה והגלילה משתנים בין העדות ובין הקהילות, יש לברר את מנהג המקום ולנהוג על פיו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.