האישה שנתנה בסתר: מעלת הצדקה הנסתרת

הסל שהופיע כל בוקר

בשכונה ענייה אחת התגוררה משפחה שירדה מנכסיה. האב חלה ולא יכול היה לעבוד, והאם נאבקה לפרנס את ילדיהם הרבים. הגאווה לא הניחה להם לבקש עזרה, והם סבלו את מחסורם בשקט. אך באחד הבקרים מצאה האם, כשפתחה את דלת ביתה, סל קטן מונח על המפתן. בתוכו לחם טרי, מעט ירקות, וביצים אחדות.

היא הביטה סביב ולא ראתה איש. למחרת שב הסל והופיע, וכך גם ביום שלאחריו. מדי בוקר, לפני עלות השחר, היה הסל ממתין על המפתן, מלא במזון בדיוק כפי שהמשפחה זקוקה. מי שהביא אותו דאג תמיד לבוא בעוד החשכה שוררת, ולהסתלק בטרם יקיץ מישהו.

שנים של חסד נסתר

חודשים ושנים נמשך הדבר. הילדים גדלו, האב התאושש מעט, ופרנסת המשפחה השתפרה. אך מעולם לא הצליחו לגלות מי הוא הנדיב שדאג להם בכל אותם ימים קשים. ניסו לארוב, ניסו להקיץ מוקדם, אך תמיד הקדים אותם נותן הסל. כאילו ידע מתי בדיוק יקומו, והקפיד לבוא קודם לכן.

רק לאחר שנים רבות, כשנפטרה אישה זקנה אחת בשכונה, נודע הסוד. בין חפציה נמצא פנקס קטן ובו רשומים בכתב יד עדין שמות משפחות רבות, ולצד כל שם רשימת הצרכים שלהן. התברר שאותה אישה, שעצמה לא הייתה עשירה כלל, חילקה את מעט שהיה לה בין כל הנזקקים בשכונה, והקפידה תמיד לעשות זאת בסתר, בלי שאיש ידע.

מדוע בסתר

חכמינו לימדונו שיש מעלות שונות בצדקה, וגדולה מכולן כמעט היא הצדקה הניתנת בסתר, כשאין הנותן יודע למי הוא נותן, ואין המקבל יודע ממי הוא מקבל. מדוע נחשבת מעלה זו כה גדולה?

ראשית, מפני כבודו של המקבל. כשעני מקבל צדקה בפרהסיה, נפגע כבודו, והוא מתבייש. אך כשהמתנה מגיעה בסתר, אינו צריך להשפיל את עיניו ולהודות בעוניו. הוא מקבל את הסיוע בכבוד, כאילו ירדה לו ברכה מן השמים. האישה הזקנה הבינה זאת היטב, ולכן הקפידה כל כך לבוא לפני שיקיצו, כדי שלא ייאלצו לראות אותה ולהתבייש.

שנית, מפני טוהר כוונתו של הנותן. כשאדם נותן צדקה לעיני הכול, מתערב במעשהו גם רצון לכבוד ולהערכה. אך כשהוא נותן בסתר, כשאיש אינו יודע ולעולם לא ידע, ברור שכל כוונתו אך ורק לעזור לזולת. אין בנתינה זו שמץ של גאווה או של רצון להתפאר. זוהי נתינה טהורה לחלוטין.

הנתינה שאינה תלויה בעושר

חשוב להדגיש: האישה הזקנה לא הייתה עשירה. היא חילקה את מעט שהיה לה. וזהו לקח גדול. רבים סבורים שהצדקה היא נחלתם של העשירים בלבד, ושמי שאין לו הרבה פטור מן הנתינה. אך האמת היא שכל אדם יכול לתת, איש איש לפי כוחו. עני הנותן פרוטה ממעט שיש לו, נתינתו יקרה לעתים יותר מזו של עשיר הנותן סכום גדול שאינו חסר לו כלל.

וכן הצדקה אינה רק בכסף. אפשר לתת מזמן, מתשומת לב, ממילה טובה. אפשר לבקר חולה, לנחם אבל, לסייע לשכן. כל אלה הם צדקה וחסד, וכולם יכולים להיעשות בסתר, מבלי לבקש הכרה ותודה.

הזרע שנשאר נסתר

המשפחה שניזונה מן הסל מעולם לא הספיקה להודות לאישה בעודה בחיים. היא נתנה ונתנה, מבלי לזכות לשמוע מילת תודה אחת. אך דווקא בכך גדלה מעלתה. היא לא חיכתה לתמורה ולא ביקשה הכרה. די היה לה בידיעה שהיא מקלה על סבלם של אחרים.

כשנודע הסוד לאחר מותה, בכו כל בני השכונה. הם הבינו שחיו לצדה של נשמה גדולה מבלי לדעת זאת. וזהו אולי הלקח הגדול ביותר: שלעתים הגדולים שבאנשים מסתתרים בין הפשוטים, ושאת מעשיהם הנעלים ביותר הם עושים דווקא במקום שאיש אינו רואה.

נלמד אפוא מן האישה שנתנה בסתר: שהחסד היפה ביותר הוא זה שאיננו מבקש תמורה, ושכל אחד מאתנו, ולו במעט שיש לו, יכול להאיר את חייו של זולתו, גם מבלי שייוודע הדבר לעולם.