דיני שבעה — שבעת ימי האבל ומנהגיהם

לאחר הקבורה מתחילים שבעת ימי האבלות, הקרויים בפי כל "שבעה". ימים אלו הם עיקר זמן האבלות, ובהם נוהג האבל מנהגי צער ופרישה כביטוי לאבלו על קרובו ולכבוד הנפטר. בימי השבעה האבל יושב בביתו, נמנע ממלאכה ומענייני העולם, ומתמסר לזכר הנפטר ולתנחומים שבאים אליו.

תחילת השבעה וספירת הימים

מניין השבעה מתחיל מסיום הקבורה, משעה שנסתם הגולל. דין חשוב הוא ש"מקצת היום ככולו": היום הראשון נחשב יום שלם אף שהקבורה הייתה בשעות אחר הצהריים, ובלבד שהאבל ישב מעט באבלות לפני שקיעת החמה של אותו יום. וכן ביום השביעי, לאחר שישב מעט בבוקר לאחר תפילת שחרית קמים מן השבעה, ואין צריך להמתין כל היום. נמצא שהשבעה אינה שבעה ימים מלאים בפועל, אלא חמישה ימים שלמים ועוד מקצת היום הראשון והשביעי.

הדברים האסורים על האבל בשבעה

בימי השבעה נאסרו על האבל מספר דברים, וזה עיקרם:

• אסור במלאכה ובעשיית עסקיו. במקום הפסד גדול יש להקל בתנאים מסוימים, ובדרך כלל על ידי אחֵר.
• אסור ברחיצה של תענוג בחמין, וכן אסור בסיכה ובתספורת ובגילוח.
• אסור בנעילת מנעלי עור, ונועל נעלי בד או גומי.
• אסור בלימוד תורה המשמח, ומותר ללמוד דברים השייכים לאבלות וצער כספר איוב והלכות אבלות.
• אסור בשאילת שלום, וכן בישיבה על כיסא או ספסל גבוה — ויושב על הקרקע או על דבר נמוך.
• אסור בעטיפת בגדים מגוהצים חדשים ובשמחה, ואסור בתשמיש המיטה.

הנהגות בבית האבל

נהגו לכסות את המראות בבית האבל, ולהדליק נר לעילוי נשמת הנפטר במשך כל השבעה. האבל יושב על הקרקע או על מזרן נמוך, וכשבאים לנחמו אין הוא קם לכבודם. נהגו שהמנחמים אינם פותחים בדיבור עד שהאבל פותח, ושעיקר התנחומים בשתיקה ובאמירת "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים". בבית האבל מתפללים מניין כל שבעת הימים כשאפשר, והאבל אומר קדיש.

שבת שבתוך השבעה

שבת עולה למניין השבעה ואינה מפסיקתה. בשבת אין נוהגים דברי אבלות שבפרהסיה — כלומר דברים הנראים לעין — ולכן האבל לובש בגדי שבת, יושב על כיסא, ויוצא לבית הכנסת. אך דברים שבצנעה, שאינם ניכרים, נוהג בהם גם בשבת. במוצאי שבת חוזר ונוהג כל דיני האבלות.

רגל המפסיק את השבעה

אם חל רגל (יום טוב) בתוך השבעה, הרגל מבטל את שאר ימי השבעה שטרם נשלמו, ובלבד שנהג האבל אבלות מקצת מן היום לפני הרגל. דין זה — "רגל מבטל גזרת שבעה" — נוהג בתנאים מסוימים ויש בו פרטים רבים בנוגע לקבורה שלפני הרגל ובמהלכו. מאחר שהלכות אלו מורכבות ותלויות בנסיבות הזמן, אין לסמוך בהן על הכלל לבדו.

סיום השבעה

• ביום השביעי, לאחר תפילת שחרית וישיבה מעטה, קמים מן השבעה.
• נהגו שהמנחמים אומרים לאבל לפני קומו דברי נחמה, ויש שיוצאים מעט מן הבית כסימן לסיום.
• לאחר השבעה מתחילים ימי השלושים, שדיניהם קלים יותר.

השבעה היא לב האבלות, ויש בה פרטים רבים התלויים בזמן הקבורה, בשבת וברגלים. בכל שאלה — בייחוד בעניין מקצת היום, רגל המבטל את השבעה, והיתרי מלאכה במקום הפסד — למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.