דבר שלא בא לעולם — מכירת פירות שלא נוצרו ועתידים שטרם קיימים

כלל גדול בדיני קניינים הוא ש"אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם". כלומר, אדם אינו יכול למכור או להקנות חפץ שעדיין אינו קיים, או פירות שעדיין לא צמחו, מפני שאין הקניין יכול לחול על דבר שאינו במציאות. דין זה נוגע להרבה עסקאות מעשיות, ובפרט בחקלאות, בייצור, ובכל מכירה של דבר עתידי.

שורש הכלל

קניין צריך דבר ממשי שעליו יחול. כשם שאי אפשר להקנות דבר שאינו ברשותו של המקנה, כך אי אפשר להקנות דבר שאינו קיים כלל. לכן אדם המוכר את פירות אילנו לפני שצמחו, או את ולד בהמתו לפני שנולד, או סחורה שעדיין לא ייצר — אין המכירה חלה מעיקר הדין, אף אם קיבל את הכסף.

דוגמאות נפוצות

• מכירת פירות אילן בטרם צמחו.
• מכירת תוצרת עתידית של מפעל או מלאכה.
• הקנאת דבר שאינו ברשותו כעת.
• התחייבות על רווחים עתידיים שטרם נוצרו.

בין קניין להתחייבות

חשוב להבחין: אף שאי אפשר להקנות בקניין דבר שלא בא לעולם, אדם כן יכול להתחייב בממון, ושעבוד הגוף חל גם על העתיד. כלומר, אם במקום למכור את הפירות יתחייב המוכר לתת לקונה כך וכך פירות לכשיצמחו, או יתחייב סכום ממון — יש לכך תוקף, שכן ההתחייבות חלה על גופו של המתחייב ולא על החפץ שאינו קיים. זהו פתח חשוב לעריכת עסקאות עתידיות באופן תקף.

דרכים לעשות עסקה תקפה על דבר עתידי

הפוסקים מנו כמה דרכים שבהן אפשר לעשות עסקה על דבר שטרם בא לעולם:

• על ידי התחייבות ממונית ולא הקנאת החפץ.
• על ידי שעבוד נכסים הקיימים כעת לטובת ההתחייבות.
• על ידי סיטומתא — מנהג הסוחרים, שיש מרחיבים אותו אף לכאן.
• על ידי הקנאת הדבר שכבר קיים שממנו יבוא העתיד, בתנאים מסוימים.

נפקות בעסקאות מודרניות

דין זה נוגע מאוד לעסקאות מודרניות רבות: חוזים עתידיים, מכירת תוצרת חקלאית מראש, הזמנות ייצור, ועסקאות פיננסיות. במקום שהמנהג המסחרי ברור, יש שמסתמכים על סיטומתא, ובמקומות אחרים מנסחים את העסקה כהתחייבות ממונית כדי שתחול. לכן עריכת חוזה על דבר עתידי דורשת ניסוח מדויק, אחרת עלולה העסקה להתבטל מדין דבר שלא בא לעולם. בכל עסקה הנוגעת לדבר עתידי, ובפרט בסכומים גדולים, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.