בית הקברות — קדושתו, ההתנהגות בו ודיני הכוהנים

בית הקברות, המכונה בלשון חכמים "בית עולם" או "בית החיים", הוא מקום שנוהגים בו כבוד וקדושה מפני המתים השוכנים בו. ההתנהגות הראויה בו נובעת מעקרון כבוד המת, ויש בה דינים ומנהגים שיש להקפיד עליהם.

כבוד המתים והתנהגות במקום

נאסר לנהוג קלות ראש בבית הקברות. בכלל זה:

• אין אוכלים ושותים בבית הקברות.
• אין עושים בו צרכים ואין נוהגים בו מנהג בזיון.
• אין רועים בו בהמות ואין מטיילים בו לשם הנאה.
• אין מדברים דברי חולין בקלות ראש בין הקברים.

כל זאת משום "לועג לרש", שהמתים אינם יכולים עוד לקיים מצוות, ועשיית דברים אלו בפניהם היא כלעג להם.

דין 'לועג לרש' בקריאת שמע ותפילין

מן הדינים הידועים: אסור לקרוא קריאת שמע, להתפלל או ללכת בתפילין מגולות בתוך ארבע אמות של קבר או של מת, משום שהמת אינו יכול לקיים מצוות אלו, והעושה כן בפניו כלועג לו. על כן הנכנס לבית הקברות מכסה את תפיליו או חולצן, ונזהר בקריאת שמע. השולחן ערוך באורח חיים הביא דינים אלו.

דיני הכוהנים

הכוהן מוזהר שלא להיטמא למת, ועל כן אסור לו להיכנס לבית הקברות. דינים אלו חמורים ויש להקפיד בהם:

• כוהן אינו נכנס לבית הקברות כלל, אף לא לקבר קרוביו, מלבד היתרים מיוחדים לקרובים הקרובים שעליהם מותר לו להיטמא.
• יש להיזהר בקבר הנמצא קרוב לשביל או לכביש, שהכוהן לא יעבור בתחום הטומאה.
• נהגו לסמן את שטח בית הקברות ולקבוע גבולות לכוהנים, ויש בזה פרטי דינים רבים.

הלכות טומאת כוהנים מורכבות, וכוהן צריך לדעת היטב היכן מותר לו ללכת.

ברכות ותפילות במקום

הנכנס לבית קברות לאחר שלא היה בו שלושים יום, מברך ברכה מיוחדת המזכירה את תחיית המתים — שהקדוש ברוך הוא עתיד להחיות את המתים בדין. נהגו להשתטח על קברי צדיקים ולהתפלל שם, ויש בזה מנהגים ופרטים. עם זאת, יש להיזהר שלא לפנות אל המתים עצמם בתפילה כאל מי שמושיעים, אלא לבקש מה' בזכותם, וגדרי הדבר חשובים ועדינים.

נטילת ידיים ביציאה

נהגו ליטול ידיים ביציאה מבית הקברות, ואין מכניסים את הנטל מיד ליד אלא מניחים אותו ונוטלים. מנהג זה רומז לטהרה ולהפרדה מן הטומאה. כן נהגו שלא לחזור מיד לבית בלי שינוי מסוים, ופרטי המנהגים משתנים בין העדות.

סיכום: בית הקברות הוא מקום של כבוד וקדושה, ויש לנהוג בו ביראה ובכובד ראש, להימנע מ"לועג לרש", ולהקפיד על דיני הכוהנים. הביקור בו נועד לעורר את הלב ליראת שמיים ולזכר הנפטרים, ולא חלילה לקלות ראש. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.