ביטול בשישים ותערובות: כשהאיסור התערב בהיתר

אחד הדינים המעשיים ביותר בעניין ספקות כשרות הוא דין הביטול. כאשר דבר אסור התערב בתוך היתר, אין הדבר אומר בהכרח שהכל נאסר. ההלכה קבעה כללים מתי האיסור 'בטל' ברוב ההיתר ומתי לא, ובכך נמנעת השחתת מזון רב על כל טעות קטנה.

ביטול ברוב וביטול בשישים

מן התורה איסור מתבטל ברוב — אם רוב התערובת היתר, האיסור בטל. אולם חכמים החמירו בדברים רבים והצריכו שיהיה ההיתר פי שישים כנגד האיסור. שיעור השישים נקבע כשיעור שבו טעם האיסור אינו ניכר עוד בתערובת. הבחנה זו בין רוב פשוט לשישים תלויה בסוג האיסור ובאופי התערובת.

מתי אין ביטול

לא כל איסור מתבטל, ויש מקרים שבהם אין מועיל ביטול כלל:

• דבר שיש לו מתירין: דבר שיוכל להיות מותר בעתיד, כגון שיעבור זמן או ייעשה פעולה, אינו בטל אפילו באלף, משום שאפשר להמתין להיתרו.
• דבר חשוב: דברים מסוימים שחשיבותם רבה אינם בטלים ברוב לפי גדרי ההלכה.
• בריה: יצור שלם בפני עצמו אינו בטל, מפני חשיבותו כשלם.
• מין במינו ומין בשאינו מינו: יש הבדל בדרכי הביטול בין איסור שהתערב בדבר מאותו מין לבין דבר ממין אחר, ובזה יש הבדלי שיטות.

אין מבטלין איסור לכתחילה

כלל חשוב הוא שאסור לבטל איסור בידיים. כלומר, אם יודע אדם שיש בתבשיל מעט איסור, אסור לו להוסיף היתר כדי להגיע לשישים ולבטלו. הביטול מועיל רק כאשר נעשה מאליו או בשוגג, אך לעשותו בכוונה אסור, מפני שזו הערמה על דברי חכמים. דבר שנתבטל באיסור בכוונה — נשאר אסור.

נותן טעם ודברים שאינם בטלים בטעם

יסוד הביטול קשור לטעם: כל עוד טעם האיסור ניכר, אין כאן ביטול אמיתי. לכן בדברים שטעמם חזק או בתבלינים, לעיתים אין הולכים אחר השיעור הרגיל אלא אחר הטעם הניכר בפועל. כמו כן, בעניין כלים שבלעו איסור, יש דינים נפרדים לגבי נותן טעם לפגם ולשבח, המשנים את ההכרעה.

ההכרעה המעשית

חישובי ביטול ושישים נראים לכאורה פשוטים, אך בפועל הם מורכבים מאוד: יש לדעת לחשב נכון את הנפחים, לזהות את סוג האיסור, לקבוע אם מדובר במין במינו, ולברר אם יש כאן דבר שיש לו מתירין או נותן טעם. כל אלו דורשים מורה הוראה, ואין לעשות חשבונות אלו לבד. בכל מקרה של תערובת איסור — מליחת בשר שלא נשרה, חלב שנפל בבשר, או ערבוב בכלים — יש להציג את כל הנתונים בפני רב.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.