בְּמִדְבַּר: לָמָּה נִתְּנָה הַתּוֹרָה בַּמִּדְבָּר

ספר רביעי בתורה נפתח: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי". שאלו חכמינו שאלה פשוטה ועמוקה: מדוע ניתנה התורה במדבר? והלא ראוי היה שתינתן בארץ ישראל, או בעיר גדולה, או במקום מיושב?

השיבו במדרש: כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר — אינו יכול לקנות את התורה. המדבר הוא מקום של ענווה, של ביטול, של פתיחות. אין בו גדרות ובעלויות. כך צריך להיות לב הלומד — פתוח, ריק מגאווה, מוכן לקלוט.

שלושה דברים

ועוד דרשו: בשלושה דברים ניתנה התורה — באש, ובמים, ובמדבר. מה אלו חינם לכל באי עולם, אף דברי תורה חינם הם. התורה אינה נחלת המיוחסים או העשירים. היא הפקר — כמדבר — לכל מי שיבוא ויטול אותה.

"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם".

מניין של חיבה

הספר פותח במפקד מדוקדק של עם ישראל. מדוע מונה הקדוש ברוך הוא את בניו שוב ושוב? פירש רש"י: מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כאדם הסופר את מטבעות הזהב היקרים לו, כך מונה ה' את ישראל — לא כמספר, אלא כיקרים שאין למעלה מהם.

"בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת... לְגֻלְגְּלֹתָם" — כל אחד נספר בשמו ובפני עצמו. לא המון אנונימי, אלא יחידים בעלי שם וערך. וזה לימוד גדול: גם בתוך הכלל הגדול, כל אדם נחשב, כל נשמה יקרה. במדבר השומם, בתוך המוני העם, רואה הקדוש ברוך הוא כל פרט ופרט. וכל אחד מאיתנו, אם רק יעשה עצמו פנוי וענו כמדבר, יוכל לקלוט את אורה של תורה.