ארבעת ראשי השנים — לזמן יש יותר מהתחלה אחת

ארבעה ראשי שנים

במחשבה ראשונה נדמה שיש בשנה ראש שנה אחד בלבד. אולם המשנה במסכת ראש השנה פותחת בקביעה שיש ארבעה ראשי שנים, כל אחד מהם תחילת מניין לעניין אחר. הדבר מלמד שהזמן ביהדות אינו רצף אחד פשוט, אלא מערכת של מחזורים שונים המשמשים מטרות שונות. כל ראש שנה מסמן התחלה חדשה בתחום מסוים של חיי האדם והאומה.

ראש השנה למלכים ולרגלים

הראש הראשון הנמנה במשנה הוא ראש השנה לחודשים, החל באחד בניסן. חודש ניסן הוא החודש הראשון לחודשי השנה לפי התורה, ומניין החודשים מתחיל בו. כמו כן הוא ראש השנה לסדר הרגלים, וממנו מתחילים למנות את החגים. בעבר שימש תאריך זה גם למניין שנות מלכותם של מלכי ישראל, כך שאף אם מלך עלה לכס המלוכה באמצע השנה, נחשבה לו שנה חדשה באחד בניסן.

ראש השנה למעשרות הבהמה

הראש השני הוא באחד באלול, והוא ראש השנה למעשר בהמה. בזמן שבית המקדש היה קיים, היה אדם מפריש מעשר מן הבהמות שנולדו ברשותו במשך השנה. אחד באלול נקבע כתאריך החותך, כך שכל הבהמות שנולדו עד אז נמנות יחד לעניין המעשר, והנולדות אחריו נמנות עם השנה הבאה. ראש שנה זה קשור אפוא לעבודת המקדש ולמצוות התלויות בה.

ראש השנה לשנים ולשמיטה

הראש השלישי הוא באחד בתשרי, והוא הידוע ביותר. זהו ראש השנה למניין השנים, ובו נברא לפי המסורת האדם הראשון. ביום זה דנים את כל באי עולם, והוא יום הדין הגדול. כמו כן הוא ראש השנה למניין שנות השמיטה והיובל, שהם מחזורים של שבע ושל חמישים שנה הנוגעים לעבודת הארץ. גם מניין שנות הערלה, שבהן אסור לאכול מפירות אילן חדש, תלוי בתאריך זה.

ראש השנה לאילנות

הראש הרביעי הוא ראש השנה לאילן, ובו נחלקו תנאים. לפי הדעה המקובלת הוא חל בחמישה עשר בשבט. תאריך זה משמש כקו החותך לעניין מעשר פירות האילן, כך שפירות שחנטו לפני תאריך זה נמנים עם השנה הקודמת, והחונטים אחריו עם השנה הבאה. הסיבה לכך היא שבתקופה זו עברו רוב גשמי השנה והאילנות מתחילים להתעורר לצמיחה חדשה. תאריך זה הפך עם השנים ליום שבו מציינים את חיבת הארץ ופירותיה.

מדוע יש ריבוי ראשי שנים

ריבוי ראשי השנים נובע מן הצורך המעשי. כל תחום בחיי האומה דורש נקודת התחלה משלו, המתאימה לטבעו. מניין החודשים מתאים לחודש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים. מניין השנים והדין מתאים לתשרי, חודש הבריאה. מעשר הבהמה מתאים לאלול, ומעשר האילן לשבט, לפי מחזור הטבע של הבהמות והעצים. כל ראש שנה משקף את ההיגיון הפנימי של התחום שעליו הוא מופקד.

הזמן כמערכת מחזורים

ההבנה שיש ארבעה ראשי שנים פותחת חלון אל תפיסת הזמן ביהדות. הזמן אינו קו ישר אחד אלא מארג של מחזורים השזורים זה בזה, חודשי וחקלאי, רוחני ולאומי. בכל אחד מהם מתחדשת התחלה ומתאפסת ספירה. כך לומד היהודי לראות בזמן לא רק רצף חולף, אלא מסגרת עשירה של חידוש מתמיד, שבה לכל עניין יש את זמנו ואת ראשיתו הראויה לו.