אורחים בשבת — להכניס את השכינה אל הבית

אמרו רבותינו (שבת קכז): "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה". ולמדו זאת מאברהם אבינו, שהיה יושב ומדבר עם הקדוש ברוך הוא, וכשראה אורחים אמר: "אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" — בקש מן השכינה להמתין בעוד הוא רץ לקבל את האורחים. מכאן שגדולה הכנסת אורחים אפילו מקבלת פני שכינה.

שולחן מלא, לב פתוח

השבת היא הזמן המובחר להכנסת אורחים. השולחן ערוך ממילא, הלב פנוי מטרדות, והבית מסודר לכבוד היום. מי שזוכה להושיב אל שולחנו אדם הצריך, או בודד שאין לו עם מי לסעוד — מקיים את עונג שבת בשלמותו. שכן אין עונג שלם כשהוא נחלק עם הזולת.

ובמיוחד ראוי לדאוג למי שאין לו: עני שאין לו סעודה, אורח מעיר אחרת, אדם בודד או אבל. הזמנתם אל השולחן אינה רק צדקה, אלא חסד הממלא את השבת באור. אמרו רבותינו שאליהו הנביא מהלך בעולם ומבקש להיכנס אל הבתים — מי יודע אם אורח עני שנכנס אינו שליח של מעלה.

קבלת פנים כאברהם

הכנסת אורחים אינה רק נתינת מזון, אלא קבלת פנים יפה. אברהם אבינו רץ לקראת האורחים, השתחווה להם, הביא מים לרחוץ רגליהם, והכין סעודה ברוחב לב. למדנו מכאן שעיקר המצווה בפנים המאירות. אורח המתקבל בסבר פנים יפות, מרגיש בבית; ואורח המתקבל בקרירות, גם אם יאכל לשובע, נפשו רעבה.

על כן, מי שמבקש להרבות קדושה בשבתו, יפתח את דלתו ואת לבו. שולחן שבת שיש סביבו אורחים — שולחן של אברהם אבינו הוא, ושכינה שורה עליו. וכל המכניס אורחים בשבת, ממשיך את מסורת החסד שהחלה באוהל אברהם, ועושה את ביתו מקום שהשכינה חפצה לשרות בו.