תפל ועיקר בחיים

התורה מתארת: "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה". הם באים למשה רבנו מבקשים להישאר מעבר לירדן, ומסבירים לו שיש להם הרבה מקנה והמקום שמה הוא פורה מאוד. משה רבינו טוען כלפיהם שהמעשה הזה עלול לגרום לשאר בני ישראל שירצו גם הם להישאר מעבר לירדן, וכתשובה כנגד טענה זו הם אומרים לו "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו", ואנחנו הגברים ניכנס לפני כל הצבא הלוחם לארץ ישראל ולא נחזור לביתנו עד שעם ישראל יכבוש את הארץ וכל אחד יקבל את נחלתו. משה רבינו מסכים עם הדבר ואומר להם בלשון הזו "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם והיוצא מפיכם תעשו".

למעשה משה רבנו אומר להם הפוך ממה שהם אמרו, קודם תבנו ערים לטף ואחר כך תבנו גדרות הצאן, וכלשונו של רש"י, אמר להם משה "לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל".

אף אחד לא שם חבילת שוקולד למריחה על פרוסת לחם, הלחם הוא העיקר ופרוסת הלחם הוא הטפל. דוגמאות רבות יש לנושא זה של עיקר וטפל בחיי האדם, אולם אנו רוצים לגעת בנקודה המרכזית ביותר. כל אדם שומר מצוות יודע לומר שיש עולם הבא ויש שכר ויש עונש והדרך לזכות לעולם הבא הוא ע"י שמירת המצוות, אולם בפועל בחיי היום יום האדם לא מראה את זה. העולם הזה עם כל התענוגים שהוא מייצר גורם לאדם להשקיע בו כמה שהוא יכול כדי שחייו יהיו יותר נוחים ויותר נעימים, ואילו בעולם הבא, שהוא עולם של אין ספור תענוגים נצחיים, היצר משכיח את זה ממנו ופעמים רבות האדם מתייחס אל המצוות לא כפי הדקדוק הראוי להם.

האדם לוקח את העולם הזה שהוא רק פרוזדור בפני העולם הבא, ועושה אותו העיקר בכך שהוא משקיע בו, ולוקח את העולם הבא ועושה אותו טפל בכך שהוא לא משקיע בו.

צדיקים כבר אמרו שבדור האחרון היצר הרע יהיה מאד חזק בנושא הזה, והוא יקשה על האדם לזכור שלא נשאר לו מהיממה שלו כלום מלבד מה שהוא טרח להתרחק מעבירות ולהידבק בבורא על ידי דקדוק המצוות.

אולם חובתנו לא להתפתות ולהשקיע בעיקר שהוא העולם הבא.