סוד האות רי״ש — הראש והראשית

האות רי״ש נקראת על שם הראש — האיבר העליון שבאדם ומקום השכל, וגם על שם הראשית והתחלת כל דבר. אך המילה רש מזכירה גם את העני. בכך טמון עומק גדול: הראש הרם והשפל של העניות נפגשים באות אחת, ומלמדים על סוד הענווה, התשובה והזהירות מן הגאווה. האות רי״ש היא אפוא אות של הנהגה ושל התחלה, אך גם של שפלות המביאה לרוממות.

צורת האות ושמה

שם האות רי״ש קרוב למילה ראש, וכן למילה ראשית. הראש הוא ראשית הגוף ומקום המחשבה, ולכן האות מסמלת את כח ההנהגה והתחלה. אולם צורת האות רי״ש דומה מאוד לאות דל״ת, ובזה נרמז ענין הרש, העני והדל. חכמים לימדו שדווקא בראש, במקום הרוממות, אורבת סכנת הגאווה, ולכן צריך הראש ללמוד ענווה מן הדל. מי שמנהיג ראוי לו שיזכור שהוא כרש הזקוק לחסדי שמים, ושכל מה שבידו הוא מתנת הבורא ולא זכותו העצמית.

גדולת הדל״ת שבמילת אחד

יש הבחנה עדינה בין האות רי״ש לאות דל״ת, שצורתן דומה. בפסוק שמע ישראל נכתבה האות דל״ת שבמילת אחד גדולה, כדי שלא יטעה אדם לקרוא אחר במקום אחד. אמרו חכמים שאם יחליף אדם דל״ת ברי״ש ייצא אל אחר במקום ה׳ אחד — ובכך יהפוך את יסוד האמונה לכפירה גמורה. מכאן למדנו עד כמה עדין ההבדל בין קדושה לזרות, וכמה זהירות דרושה בעבודת ה׳ ובאמירת הדברים. אות אחת מבדילה בין ייחוד ה׳ לבין טעות חמורה, ולכן הגדילו את הדל״ת כדי להזהיר את הקורא.

מספר האות — מאתיים ובעל התשובה

גימטריית האות רי״ש היא מאתיים. יש שרמזו בענין הרי״ש את בעל התשובה, שהיה רש ודל במעשיו ושב אל בוראו. הרי״ש שאין לה רגל נפרדת כדל״ת מלמדת שהעני והשב יכולים להתרומם ולהיות ראש. התשובה הופכת את הראשית — אדם מתחיל את חייו מחדש, ונעשה ראש לדרך חדשה של קדושה. הראשית הרוחנית אינה תלויה בעבר אלא ברצון להתחיל מחדש. אמרו חכמים כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, שהרי בעל התשובה הפך את שפלותו לראשית של אור.

הראש והראשית בעבודת ה׳

הראש מנהיג את כל הגוף, וכל האיברים נמשכים אחריו. כך המחשבה מנהיגה את מעשי האדם, ומי ששולט על מחשבותיו שולט על חייו. האות רי״ש מלמדת שהאדם צריך לקדש את ראשו — את מחשבותיו וכוונותיו — שהרי משם נמשך הכל. ראשית טהורה מולידה מעשים טהורים, וראשית מקולקלת מולידה חטא. עוד מלמדת האות רי״ש על מעלת הראשית שבזמן — ראשית היום, ראשית השבוע וראשית השנה. חכמים לימדו כי כל התחלה קובעת את המשך הדרך, ולכן ראוי לקדש את הרגעים הראשונים. הנותן ראשית מכוחו ומזמנו לעבודת ה׳ מקדש את כל השאר, כדרך שהתורה ציוותה על ראשית הביכורים וראשית התבואה. הראשית שייכת לבורא, ומי שמקדיש אותה לו זוכה שכל הבא אחריה יתברך. כך נעשה האדם ראש וראשית לדרך של קדושה בכל תחומי חייו.

לקח למעשה

מן האות רי״ש נלמד כמה יסודות. ראשית, להיזהר מן הגאווה — אף מי שהוא ראש ומנהיג צריך ענווה כרש. שנית, לדקדק בדברי הקדושה, שהרי הבדל דק כמו בין דל״ת לרי״ש מבדיל בין אמונה לטעות. שלישית, לזכור שכל אדם יכול להתחיל מחדש בתשובה, ולהפוך את ראשיתו לראש של קדושה.

הבדל של אות אחת מבדיל בין אחד לאחר — לכן דקדק בכל מילה של קדושה.

סופו של דבר, האות רי״ש מלמדת שהראש והראשית תלויים בענווה. הרם והשפל נפגשים באות אחת, והשב אל בוראו הופך את שפלותו לראשית חדשה ורוממה, ובלבד שיישמר מן הטעות הדקה בייחוד ה׳.