סוד האות פ״א — הפה והדיבור

האות פ״א נקראת על שם הפה, כלי הדיבור שבו ניחן האדם. הדיבור הוא המתנה הנעלה שהבדילה את האדם משאר הברואים, ולכן האות פ״א טומנת בחובה סוד עמוק על מהות האדם ועל אחריותו בעולם. מה שיוצא מן הפה בונה עולמות או מחריבם, ובזה תלויה עבודת חייו של האדם. הפה הוא שער שדרכו יוצאת פנימיות הנפש אל המציאות, ולכן שמירתו היא מעיקרי עבודת ה׳.

צורת האות ושמה

שם האות פ״א הוא כשם הפה, ורבים מן המפרשים ראו בצורת האות דמות של פה פתוח, כאשר בתוכו נקודה הרומזת ללשון או לשן. לאות שתי צורות: פ״א כפופה בראש התיבה ובאמצעה, ופ״א פשוטה בסוף התיבה. הכפופה רומזת לענווה ולריסון — פה שיודע להתכופף ולשתוק בעת הצורך. הפשוטה שבסוף התיבה רומזת לדיבור המתפשט והיוצא אל העולם. מכאן שהאות עצמה מלמדת את סוד האיזון שבין דיבור לשתיקה, שהרי לכל דבר יש עת — עת לחשות ועת לדבר.

כח הדיבור — נפש חיה

בתורה נאמר על בריאת האדם ויהי האדם לנפש חיה. תרגם אונקלוס לרוח ממללא, כלומר רוח מדברת. למדנו מכאן שעצם צלם האדם וייחודו הוא כח הדיבור. הבהמה אינה מדברת, אך האדם מבטא במילים את שכלו, את רגשותיו ואת נשמתו. הדיבור הוא הגשר בין הפנימיות הרוחנית לבין המציאות החיצונית. באמצעות הדיבור אדם מתפלל אל בוראו, לומד תורה ומברך, ובאמצעותו הוא גם עלול לחטוא בלשון הרע ובדברים בטלים. הכח שרומם את האדם מעל הבהמה הוא גם הכח שבו הוא נבחן ביותר.

מספר האות — שמונים

גימטריית האות פ״א היא שמונים. מובא בפרקי אבות כי בן שמונים מגיע לגבורה, ויש שרמזו כי גבורה אמיתית היא גבורת הפה — הכובש את יצרו ושומר את פיו. אמרו חכמים איזהו גיבור הכובש את יצרו, והפה הוא מקום שבו נבחנת גבורתו הפנימית של אדם. לא מי שכובש עיר אלא הכובש את לשונו נקרא גיבור. כח הדיבור שנתן שמונים כנגד הגבורה מלמד שהשליטה על הפה היא ממדרגות הגבורה העליונות, שהרי אין קשה מלעצור מילה בטרם תצא.

הפה שבנה עולם

בעשרה מאמרות נברא העולם, כדברי חכמים, שהקב״ה אמר ונהיה. הדיבור העליון ברא את המציאות, ובצלם זה ניתן לאדם כח הדיבור. לכן דברי אדם אינם ריקים אלא בעלי כח לבנות ולהרוס. חכמים לימדו שברית כרותה לשפתיים, ושדיבור של תורה ותפילה פועל בעולמות העליונים. מכאן החובה לקדש את הפה ולהשתמש בו לדברים של קדושה בלבד. עוד רמזו חכמים כי הפה מכיל שני שומרים — השפתיים והשיניים — כדי שילמד האדם עד כמה צריך לשמור על היוצא מפיו, ולא להוציא מילה בטרם עברה שני משמרים אלו. הלשון שוכנת בין השיניים כאסיר בכלאו, ללמדך שראוי לאדם לכלוא את דיבורו עד שיברר אם הוא ראוי לצאת. אמרו חכמים סייג לחכמה שתיקה, ומי שמרבה דברים מביא חטא. הפה שנוצר בצלם הדיבור העליון צריך שמירה כפולה, שהרי בו טמון כח שאין למעלה ממנו לטוב ולמוטב.

לקח למעשה

מן האות פ״א נלמד לשמור על הפה. ראשית, להרבות בדיבורים של קדושה — תפילה, לימוד תורה, ודברי חיזוק ועידוד לזולת. שנית, להתרחק מלשון הרע, מרכילות ומדיבור המבזה בריות. שלישית, ללמוד את חכמת השתיקה, שהיא סייג לחכמה כדברי חכמים. הפה שנברא לתפילה ולתורה צריך שמירה מתמדת, שהרי ממנו יוצאים חיים ומוות.

הדיבור בונה עולמות — לכן שקול כל מילה בטרם תצא מן הפה.

סופו של דבר, האות פ״א מזכירה לנו שהמתנה הגדולה שקיבל האדם, כח הדיבור, מטילה עליו אחריות עצומה. פה כפוף בענווה ופה פשוט בקדושה — זהו האדם השלם, אשר במילותיו מקרב את העולם אל בוראו ומגלה את צלם אלוקים שבו.