שינה – מתנה מן הבורא

יעקב אבינו יוצא לדרך, מגיע למקום, ו"וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". רש״י מביא שבארבע עשרה השנים שלמד בבית עבר לא שכב בלילות, מפני שעסק בתורה. ובסוף הפרשה הוא אומר ללבן: "וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי". אצל יעקב זו הייתה מסירות נפש. אצל רובנו, חוסר השינה הוא פשוט הרגל רע.

הבורא ברא את העולם במחזוריות: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר". גם בגוף פועל שעון פנימי המגיב לאור ולחושך. בזמן השינה הגוף מתקן רקמות, מחזק את מערכת החיסון, מסדר את הזיכרון ומווסת את הורמוני הרעב והשובע. מי שלא ישן די, מרגיש למחרת רעב יותר, ובעיקר למתוק ולפחמימות פשוטות. כך עייפות הופכת בקלות לאכילה מיותרת, ואכילה מיותרת פוגעת בשינה של הלילה הבא. זהו מעגל שכדאי לשבור.

הרמב״ם כותב שדי לאדם לישון שליש מן היממה, שהוא שמונה שעות, ושתהיה השינה בלילה (על פי הלכות דעות ד, ד). גם בימינו מקובל שרוב המבוגרים זקוקים לשבע עד תשע שעות שינה.

מה עוזר? ללכת לישון ולקום בשעה קבועה ככל האפשר, להימנע מסעודה כבדה ומקפה בשעות הערב, להרחיק את המסכים לפני השינה, ולסיים את היום בקריאת שמע שעל המיטה, בנחת ובשלווה, ובלב פנוי. ומי שסובל מנדודי שינה ממושכים או מנחירות קשות, יפנה לרופא.

שינה טובה איננה עצלות. היא ההשקעה שמאפשרת להתפלל בכוונה וללמוד בריכוז, ומי שישן כראוי, אומר למחרת "מודה אני" בלב שמח באמת.