
פרשת תצוה בקיצור: שמן זית זך כתית למאור, שמונת בגדי הכהן הגדול — אפוד, חושן ואורים ותומים, מעיל, ציץ "קודש לה׳" — ארבעת בגדי כהן הדיוט, שבעת ימי המילואים, קרבן התמיד ומזבח הקטורת — עם דברי רש״י וחז״ל.
פרשת תצוה (שמות פרק כ״ז פסוק כ׳ – פרק ל׳ פסוק י׳) ממשיכה את ציווי המשכן, ועוסקת באנשים שישרתו בו: אהרן ובניו הכוהנים. בה מתוארים בגדי הכהונה, טקס ההקדשה של שבעת ימי המילואים, ועבודת התמיד היומיומית.
מאז לידתו של משה בפרשת שמות ועד סוף ספר במדבר, תצוה היא הפרשה היחידה שבה לא מוזכר שמו. בעל הטורים מבאר שהדבר נובע מדברי משה בפרשה הבאה, כשהתפלל על ישראל אחרי חטא העגל: "ואם אין — מחני נא מספרך אשר כתבת". קללת חכם — אפילו על תנאי — באה, ושמו נמחק מפרשה זו.
"ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד". רש״י מבאר: "כתית" — הזית נכתש במכתשת, והטיפה הראשונה היא הזכה ביותר, ואותה מביאים למאור. אהרן ובניו עורכים את הנר "מערב עד בוקר לפני ה׳" — חוקת עולם לדורותם.
"ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך, לכבוד ולתפארת". הכהן הגדול לובש שמונה בגדים: חושן, אפוד, מעיל, כתונת תשבץ, מצנפת, אבנט, ציץ ומכנסיים. כהן הדיוט לובש ארבעה: כתונת, מכנסיים, אבנט ומגבעת.
חז״ל (זבחים פ״ח ע״ב; ערכין ט״ז ע״א) לימדו שבגדי הכהונה מכפרים: החושן מכפר על הדינים, האפוד על עבודה זרה, המעיל על לשון הרע — "יבוא דבר שבקול ויכפר על קול הרע" — והציץ על עזות פנים.
הפרשה מתארת את טקס הקדשת הכוהנים: רחיצה במים, הלבשת הבגדים, משיחה בשמן המשחה, והקרבת פר ושני אילים. "ושבעת ימים תמלא ידם" — שבעה ימים של הכנה והתקדשות לפני תחילת העבודה.
בכל יום מקריבים שני כבשים בני שנה: "את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" — עולת תמיד לדורותיכם. ועל כך ההבטחה: "ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלוקים". תפילות שחרית ומנחה נתקנו כנגד התמידים.
הפרשה מסתיימת במזבח הזהב — מזבח מקטר קטורת, אמה על אמה ושתי אמות קומתו, מצופה זהב טהור. עליו מקטיר אהרן קטורת סמים בכל בוקר ובכל ערב, "קטורת תמיד לפני ה׳ לדורותיכם". ופעם בשנה, ביום הכיפורים, מכפר אהרן על קרנותיו.
"נר תמיד" — אור שאינו כבה. כל אחד מאיתנו נקרא להדליק אור קבוע בחייו: שיעור קבוע, תפילה קבועה, מעשה טוב קבוע. ומשה, שמוכן היה להימחק מן הספר למען עמו, מלמד מהי מסירות נפש של מנהיג אמיתי.
על החושן נאמר: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו בבואו אל הקודש, לזיכרון לפני ה׳ תמיד". המנהיג נושא את עמו על ליבו — כל השבטים, בכל עת. רש״י (שמות ד׳, י״ד) מביא שאהרן זכה לחושן שעל הלב בשכר ששמח בליבו כשמשה אחיו הצעיר נבחר להיות המנהיג: "וראך ושמח בליבו". מי ששמח בהצלחת אחר — ראוי לשאת את הכלל על ליבו.
התורה מצווה: "ולא יזח החושן מעל האפוד", ועל המעיל — "לא ייקרע". גם בגדי הכהונה עצמם מחייבים זהירות ושמירה: הם לא רק לבוש, אלא חלק מן העבודה.
בהקדמת "עין יעקב" מובא בשם בן פזי שהפסוק הכולל ביותר בתורה הוא דווקא "את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" — פסוק קרבן התמיד. הגדולה אינה רק ברגעים המרגשים, אלא בעבודה הקבועה, יום אחר יום, בבוקר ובערב, בלי לוותר.
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק