
פרשת נח בקיצור: נח הצדיק בדורו, בניית התיבה, המבול, יציאת התיבה וברית הקשת, מצוות בני נח, ומגדל בבל — לפי סדר הפסוקים, עם דברי רש״י.
פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית (בראשית פרק ו׳ פסוק ט׳ – פרק י״א פסוק ל״ב). היא מספרת על דור המבול, על נח ותיבתו, על הברית שכרת הקב״ה עם העולם לאחר המבול, ועל דור הפלגה שבנה את מגדל בבל — ומסתיימת בהופעתו של אברם, שעמו מתחיל סיפורו של עם ישראל.
הפרשה פותחת בשבחו של נח. רש״י מביא על המילה "בדורותיו" שתי דרשות: יש מרבותינו שדורשים אותה לשבח — אילו היה בדור של צדיקים, היה צדיק עוד יותר; ויש שדורשים אותה לגנאי — לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. משתי הדרשות לומדים עד כמה הסביבה משפיעה על האדם, ועד כמה גדול מי שמחזיק בצדקתו גם בדור קשה.
"ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס" — רש״י מבאר ש"חמס" הוא גזל, ועליו נחתם גזר דינם. הקב״ה ציווה את נח לבנות תיבה מעצי גופר: שלוש מאות אמה אורכה, חמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה. רש״י מסביר שהבנייה נמשכה מאה ועשרים שנה, כדי שיראו אותו אנשי הדור, ישאלו אותו, ויחזרו בתשובה.
נח נצטווה להכניס לתיבה את משפחתו — אשתו, שלושת בניו שם, חם ויפת ונשותיהם — ומבעלי החיים: מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה, ומן הבהמה שאינה טהורה שניים, זכר ונקבה, וכן מן העוף, "לחיות זרע על פני כל הארץ".
בי״ז בחודש השני נבקעו מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו, והגשם ירד על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. "ויגברו המים על הארץ חמישים ומאת יום", וכל היקום אשר על פני האדמה נמחה — ונשאר אך נח ואשר איתו בתיבה.
התיבה נחה על הרי אררט. נח שלח את העורב, ואחריו את היונה — שבפעם הראשונה לא מצאה מנוח לכף רגלה ושבה אל התיבה. בפעם השנייה שבה "והנה עלה זית טרף בפיה", ונח ידע כי קלו המים. בפעם השלישית לא שבה עוד. רש״י מביא על עלה הזית שהיונה אמרה: יהיו מזונותיי מרורים כזית ומסורים בידו של הקב״ה, ולא מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם.
בצאתו מן התיבה בנה נח מזבח והעלה עולות. הקב״ה בירך את נח ואת בניו "פרו ורבו ומלאו את הארץ", והתיר להם לאכול בשר — אך ציווה שלא לאכול "בשר בנפשו דמו", כלומר אבר מן החי, ואסר שפיכות דמים: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם". מכאן נלמדים חלק משבע מצוות בני נח, שכל באי העולם מחויבים בהן.
הקב״ה כרת ברית עם נח ועם כל הארץ שלא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ, ואות הברית — "את קשתי נתתי בענן".
נח נטע כרם, שתה מן היין ונתגלה בתוך אוהלו. חם ראה וסיפר לאחיו, ושם ויפת כיסו את ערוות אביהם ופניהם אחורנית. בעקבות זאת קילל נח את כנען בן חם, ובירך את שם ואת יפת: "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם".
"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". בני האדם התיישבו בבקעה בארץ שנער ואמרו "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם". הקב״ה בלל את שפתם והפיצם על פני כל הארץ, ולכן נקרא שם המקום "בבל". רש״י משווה בין דור המבול לדור הפלגה: דור המבול שהיו בו גזל ומריבה — נאבדו, ודור הפלגה שנהגו אהבה וריעות ביניהם — לא נאבדו מן העולם, אלא נפוצו. מכאן שגדול השלום.
הפרשה מונה את עשרת הדורות מנח ועד אברם, ומסיימת בתרח שיצא עם אברם בנו, שרי כלתו ולוט בן בנו מאור כשדים ללכת ארצה כנען, והגיעו עד חרן. כך נסללת הדרך לפרשת לך לך.
נח מלמד אותנו שאדם יחיד יכול לשמור על צדקתו גם כשכל הסביבה מושחתת, ומגדל בבל מלמד שאחדות כשלעצמה אינה מספיקה — היא צריכה להיות מכוונת לשם שמים ולא "ונעשה לנו שם".
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק