
פרשת אחרי מות בקיצור: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש", עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, שני השעירים והגורל, "לפני ה׳ תטהרו", חמשת העינויים, איסור דם וכיסוי הדם, "וחי בהם" — פיקוח נפש, ואיסורי עריות — עם דברי רש״י וחז״ל.
פרשת אחרי מות (ויקרא פרקים ט״ז–י״ח) פותחת בזיכרון הכואב של מות נדב ואביהוא, וממשיכה אל אחד הסדרים הקדושים ביותר בתורה: עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. את הפרשה הזו קוראים גם בשחרית של יום הכיפורים.
"וידבר ה׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן... ואל יבוא בכל עת אל הקודש". רש״י מביא משל של רבי אלעזר בן עזריה: לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו הראשון: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב — שלא תמות כדרך שמת פלוני". זה זירזו יותר מן הראשון. לכן נאמר "אחרי מות שני בני אהרן" — כדי שהאזהרה תיכנס ללב.
פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים. הוא לובש בגדי לבן — כתונת, מכנסיים, אבנט ומצנפת של בד — ולא את בגדי הזהב. מביא פר לחטאת על עצמו ועל ביתו, ונכנס עם מחתת גחלים וקטורת, "וכיסה ענן הקטורת את הכפורת".
מן העם לוקחים שני שעירי עזים, ומטילים עליהם גורל: "גורל אחד לה׳, וגורל אחד לעזאזל". השעיר לה׳ נשחט לחטאת, ודמו מוזה בפנים. על השעיר לעזאזל סומך אהרן את שתי ידיו ומתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל, ושולחו ביד איש עיתי המדברה — "ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה".
"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו". המשנה (יומא פרק ח׳ משנה ט׳) מלמדת: עבירות שבין אדם למקום — יום הכיפורים מכפר; עבירות שבין אדם לחברו — אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. ובאותה משנה אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מיטהרים, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים — שנאמר "מקווה ישראל ה׳": מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב״ה מטהר את ישראל.
יום הכיפורים נקבע "חוקת עולם": "בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו". חז״ל (יומא ע״ג ע״ב) מנו חמישה עינויים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.
התורה אוסרת להקריב קרבנות מחוץ למשכן, ושוב מזהירה על איסור אכילת דם — "כי נפש הבשר בדם היא". ומי שצד חיה או עוף שמותרים באכילה — "ושפך את דמו וכיסהו בעפר": מצוות כיסוי הדם.
"כמעשה ארץ מצרים... וכמעשה ארץ כנען... לא תעשו". ומיד: "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". חז״ל (יומא פ״ה ע״ב) דרשו: "וחי בהם" — ולא שימות בהם. מכאן שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה (מלבד שלוש העבירות החמורות). התורה היא תורת חיים.
בפרק י״ח מפרטת התורה את איסורי העריות — היסוד של קדושת המשפחה בישראל. התורה מזהירה שבגלל מעשים אלו "ותקיא הארץ את יושביה", ומצווה: "ושמרתם את משמרתי". פרק זה נקרא גם במנחה של יום הכיפורים (מגילה ל״א ע״א) — להזכיר שבדיוק ביום הקדוש ביותר, נדרשת שמירה בדברים הקשים ביותר.
"לפני ה׳ תטהרו" — הקב״ה הוא המקווה שלנו, ותמיד אפשר לחזור. אבל את מה שבין אדם לחברו — צריך לתקן בעצמנו, בבקשת סליחה. והתורה כולה נועדה לחיים: "וחי בהם".
במשנה (יומא פרק ו׳ משנה ב׳) מתואר הרגע שבו התוודה הכהן הגדול: "אנא השם, חטאו, עוו, פשעו לפניך עמך בית ישראל" — והוא הזכיר את השם המפורש. והכוהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם, ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". את הרגע הזה אנו מזכירים בכל שנה ב"סדר העבודה" שבתפילת מוסף של יום הכיפורים.
עוד מסופר במשנה (יומא פרק ה׳ משנה א׳) שהכהן הגדול, כשיצא מקודש הקודשים, היה מתפלל תפילה קצרה בהיכל — ולא היה מאריך בתפילתו, כדי שלא להבעית את ישראל. כל העם המתין בחוץ בדאגה, והכהן הגדול חשב קודם כול עליהם. גם בשיא הקדושה — רגישות לאחר.
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י. לשאלות מעשיות בהלכות יום הכיפורים ופיקוח נפש — יש לפנות לרב.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק