קנאה וצרות עין חלק א

קנאה היא אחד הדברים הלא הגיוניים ביותר שיש, כי כשאנחנו מקנאים איננו מרוויחים כלום אלא להפך – רק מפסידים ומרגישים רע. מרגישים שחסר לנו. מצד אחר, לא מזיקים לאחר כלל וכלל.

הקנאה הראשונה המוזכרת בתורה היא קנאה של אישה – חוה. בורא עולם יוצר את אדם ומזהיר אותו שלא לאכול מעץ הדעת, "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז). חוה מתפתה לאכול, שנאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל" (בראשית ג, ו). חוה חוששת שהיא עומדת למות, וממהרת לתת גם לבעלה לטעום מעץ הדעת, שנאמר: "וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו). מילא חוה התפתתה וחויבה מיתה, אבל למה היא רצתה שגם בעלה ימות?

מסביר רש"י דבר מפליא ביותר, וזה לשונו: "שלא תמות היא ויחיה הוא ויישא אחרת."

מה?! הרי לא היו נשים אחרות בעולם, הם היו בלעדיים בעולם! אלא רואים שאין שום היגיון בקנאה של האישה!

ישנו הבדל מהותי בין הקנאה של גבר לקנאה של אישה: לגברים יש סוג קנאה של תחרותיות – להרשים את הַחֶבְרָה ולהראות מי מוצלח יותר, מי חכם יותר, מי עשיר יותר. סוג של כבוד כלפי חוץ.

אך האישה מטבעה קנאית יותר מהבעל, שהרי היא ירשה זאת בגֶנים מהאישה הראשונה, מחוה. אך סוג אחר לחלוטין. אצל האישה הקנאה היא לא  להרשים את החֶבְרָה ושאר גינוני כבוד כמו אצל הגברים, אלא צורך בהרגשת בלעדיות. היא זקוקה להרגשה שבעלה בלעדי לה ושאין לה מתחרות.