כל עשבי השדה

כל השביעין

דרש רבי שמעון בן יוחאי: "כל השביעין חביבין". בימים - השביעי חביב, זו שבת. בשנים - השביעית חביבה, זו שמיטה. בשמיטות - השביעית חביבה, זה יובל. בדורות - השביעי חבי

בבגדי מלכות

אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל ימיי הייתי משמש את אבא, ולא שימשתיו אחד ממאה ממה ששימש עשו את אביו. אני, כשהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכים, וכשהייתי

מבני בניו

אמרו חכמים: מבני בניו של המן הרשע למדו תורה בבני ברק. מבני בניו של סיסרא לימדו תורה בירושלים. ומבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים. ומי הם? שמעיה ואבטליון, רבו

ברכה אחת לזכותה

מצוות קטנה אחת, שאדם עושה בה כל יום בלי לשים לב, יכולה להיאסף ולהצטבר עד שהיא נעשית כוח. במעשה הבא היתה זו ברכה קצרה, שכל יהודי אומר אותה כמה פעמים ביום, ובדרך

הלילה הראשון

"וישכב במקום ההוא" - כתב רש"י: לשון מיעוט הוא. "שם שכב", אבל ארבע עשרה שנה ששימש בבית מדרשו של עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה. נמצא, שהלילה שבו נגלה אליו הסו

שלוש בארות

בכלי פשתן

בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, מפני שהיו קוברין אותו בתכריכים יקרים שאין ידם משגת, עד שהיו מניחין אותו ובורחין. עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש

מה שעשה בעצמו

אמרו חכמים על אברהם אבינו: כל מה שעשה לאורחיו בעצמו, שילם לו הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו; וכל מה שעשה על ידי שליח, שילם להם על ידי שליח. אברהם אמר בעצמו: "ואקחה

מריבת האבנים

"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". ולהלן נאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו", אבן אחת בלבד. אמרו חכמים: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת

דמעות המלאכים

"ויהי כי זקן יצחק, ותכהין עיניו מראות". ודרשו במדרש: בשעה שנעקד יצחק על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת, ונשרו דמעותיהם לתוך עיניו, ומהן כהו עיניו. עברו עשרות שנים, ו